השאלה שראש ממשלה אחראי צריך לשאול בביתו, במשרדו, בשכבו ובקומו היא: מי היה האידיוט שגירש את המלך חוסיין - ששלט בפלסטינים ויִרְדֵן איתם - והביא אל מדינת היהודים מיליוני פלסטינים? מי החכם שגירש את המצרים מעזה והעמיס אותה על המדינה כנכס אסטרטגי? ומי הגאון שצירף לירושלים בירת ישראל את הכפרים הפלסטינים שמעולם לא היו ירושלים, והירבה מספרם מ-60,000 ל-250,000, שבעוד עשרים שנה יהיו 500,000?!
לו הוצגה השאלה למחשב-על הייתה התשובה: 5,000,000 ישראלים הם האחראים.
היו הזדמנויות לתיקון האיוולת: סאדאת הציע להחזיר את המצרים לעזה - ובגין סירב. פרס הביא הסכם עם חוסיין - ושמיר סירב.
אחרי 44 שנים - הכל מסובך: האפשרי הסדר עם הפלסטינים? עם מדינות ערב (לפני ואחרי מהפכות בכיכר)? עם סוריה (עם או בלי
בשאר אסד)? האם אירן הביאה את הממשלות הערביות להציע שלום ("יוזמת השלום הסעודית" ו"יוזמת השלום הערבית" של הליגה הערבית)? ואיזה שלום? ולפני אלה, האם האינטרסים של ארה"ב - שבלעדיה למניות שלנו אין שוק - חופפים במרב או במעט את שלנו? והאם המדינה מקיימת בכלל את חלקה בהסכם כדי לשמר את התמיכה האמריקנית?
היסוסיו של ראש הממשלה ראויים. לאיש אין תשובה מבטיחה. מה שבטוח הוא שיש רק Master Key אחד: סיום הכיבוש. שום הסדר לא ייכון ללא שחרור המדינה מהכיבוש.
הסכם אוסלו כשל, אך גרם בהמשך לווריאציות אחרות של משא-ומתן, ובזכותו לא הפכה ישראל למדינת אפרטהייד דחויה.
מול מדיניות אמריקנית-אירופית-ערבית הנרקמת, שאין סיכוי להתייצב נגדה, היה צריך ראש הממשלה -
למרות ואף בגלל חששותיו הראויים - להקדים יוזמה ולהזמין מטעמו ועידה רבתי עם ארצות הברית, אירופה, רוסיה, מצרים, סעודיה, ירדן, טורקיה ומרוקו, ולהציג להם תוכנית ישראלית:
"כולכם יודעים כי הפלסטינים הם בעיה של כולנו. אולי אי-אפשר להגיע איתם להסדר. ללא פתרון הבעיה, אירן תרקוד על המחדלים של כולנו עם הטרור. ישראל מציעה את סוף הכיבוש על בסיס תוכנית קלינטון (או בדומה לה), בתנאי שהיא מבטיחה את ביטחונה. וזה אפשרי רק בהיפסק הטרור. הפלסטינים לא מסוגלים להציב מדינה בולמת טרור. לכן, אנו מציעים להחיל על הגדה ועל עזה "חיל חונכים צבאי" שיורכב מכמה ממשתתפות הוועידה. ראש תפקידיו של כוח זה וסמכויותיו יהיו למנוע טרור, ולאורך שנים להכשיר את הפלסטינים לנהל מדינה. אנו נסכים לחלוקת ירושלים. הפלסטינים ומדינות ערב יסכימו לפתרון בעיית הפליטים במדינה הפלסטינית ובמדינות ערביות ואחרות. סידורי ביטחון, מניעת נשק גרעיני מאירן, לוח הזמנים לתהליך, השאלות הכלכליות והפיננסיות יהיו חלק הכרחי בהסדר. וכל זה - כנגד שלום מלא והכרה במדינת ישראל וערבויות מעצמה לביטחונה. העיקרון שנפעיל, כפי שתיווכחו:
'רכות בהצהרות - ונוקשות קפדנית מאוד בלוח הזמנים ובקיומם לאורך זמן של כל ההסדרים שיוסכמו'".
יוזמה ישראלית כזאת תבטיח את היסוד האסטרטגי הכי חשוב בהסכם עם ארה"ב, שלפיו ישראל היא המייצבת של האזור. כך היה בעבר (ישראל מנעה מנאצר להשתלט על מדינות ערביות, מנעה מסוריה לפלוש לירדן, מנעה גרעין מעירק, סייעה לאירן עד שקרטר הפיל את השאה, מנעה מהפלסטינים להכתיב מדיניות ללבנון, ועשתה שלום עם מצרים וירדן). היוזמה תחזיר חפיפה של האסטרטגיה הישראלית עם האינטרס האמריקני. והיוזמה תבלום את מועצת יש"ע ומתנחליה לקדם את חזונם למדינה הדו-לאומית. היא תחזיר למהפכה הציונית את ייעודה, שהיה והווה: לא "יישוב ארץ ישראל", אלא -
מימוש ריבונות של העם היהודי בארץ ישראל. כמה ארץ? - כשטח וכתנאים הדרושים לביטחונה של הריבונות הזאת.
בעקבות מעשה זה תוכל הממשלה לפתוח בשיח הידברות עם קהילות צפון אפריקה וטורקיה בארצות אירופה - עניין חשוב עד מאוד לשנים הבאות.
