ראויה לכל ציון מחאת הקוטג' של הציבור. לעת עתה, המחירים ירדו, אך אל ישלה מישהו את עצמו: שוד הכיסים, הגזל והשחיתות שיותירו את כולנו סחוטים עד לשד העצמות, לא ייפסקו. שטראוס או תנובה תחבו את ידיהן עמוק אל תוך הכיסים שלנו אך הגזלן הגדול ביותר, השודד האולטימטיבי של משכורות העובדים הוא לא אחר מאשר ממשלת ישראל וחלק נכבד של חברי-הכנסת. כן, הם שודדי הקופה הציבורית. מזמן הם פסקו להיות נאמני הציבור אלא שודדיו. בחסות החוק שהם מחוקקים ובאמצעות ניסוחים כלכליים שהם עצמם המציאו, הממשלה וחברי-כנסת "חברתיים" פשוט פושטים את עורנו.
הנה ציטוט מעיתון גלובס: "ועדת הכספים של הכנסת אישרה היום (ד') הצעת חוק משולבת של יו"ר הוועדה
משה גפני והצעת חוק ממשלתית, הקובעות כי המדינה תשיב לעובדים מחצית משווי דמי ההבראה השנתיים שנגבו מהם בשנת 2010, אז הוקמה קרן מיוחדת לטיפול במפעלים במצוקה. עם זאת, המדינה לא תשיב לעובדי המגזר הציבורי את הכספים שנגבו מהם בשנת 2009, העומדים על 600 מיליון
שקל". הבנתם זאת? האם זה לא גזל וגניבה או שוד לאור יום? הציבור לא יעשה שום דבר ממשי. ימשיך לקטר ושריו ימשיכו לשדוד אותו.
המיסים בישראל על מכוניות הם הגבוהים ביותר בעולם. המדובר במאות אחוזים שהמדינה גובה מהאזרחים המבקשים לקנות מכונית. אין מקום בעולם הנאור שבו המס על מכונית מגיע כמעט למחיר מכונית נוספת. זהו טירוף שאין כדוגמתו. ובכל זאת, הציבור הישראלי ממשיך לקנות מכוניות חדשות כי איך נוכיח שאנו גבירים. גם המס על החלפים המקוריים מרקיע שחקים. לגבי הדלק סביר להניח שאין צורך להכביר מילים. סך כל המיסים על רכב בישראל מגיע למיליארדים רבים מאוד. כמה מתוך זה באמת משקיעה המדינה לטובת הנהגים? קדחת.
הפרות החולבות של ממשלות ישראל הן קרקעות המדינה. כל אדם מן היישוב שאי-פעם נזקק לשירותי מנהל מקרקעי ישראל, במישרין או בעקיפין, יודע שהמיסים על כל פעולה מגיעים לשמיים. קרקעות המדינה הן באחזקה של ממשלת ישראל כפיקדון בלבד. הקרקעות שייכות לעם ישראל ולא לשרים וח"כים העושים בהן כבשלהם. מחירי הדיור הגבוהים מיטיבים עם הממשלה. ככל שהמחיר גבוה יותר, כך המיסים הנגבים עבור הדירות או הבתים גבוהים. אין לממשלת ישראל כל אינטרס להתערב בהורדת מחירי הדיור, כי זהו מקור הכנסה שאין כמוהו. כל הדיבורים על מהלכים כאלה ואחרים להורדת מחירים, טובת הזוגות הצעירים וכדומה הם רטוריקה פוליטית זולה.
אלה המבקשים לטמטם אותנו ולעבוד עלינו, טוענים שיש רגולציה בישראל. את קיום הרגולטורים איננו יכולים להכחיש. עד כמה הם עושים את עבודתם למען הציבור, ישפוט כל אחד. למשל, בנק ישראל, באמצעות המפקח על הבנקים, אמור לפקח על הנעשה בתחום הבנקאות. אם יש אדם אחד המכיר היטב מקרה שבו מפקח כלשהו הצליח לכפות על הבנקים לדורותיהם תחרות ממשית, שיקום. מי שמכיר מפקח על הבנקים שבאמת עמד איתן מול הבנקים ואך הצליח לייצג את האינטרסים של הציבור ולא אינטרסים של הבנקאים, שיקום. אין כוונה להתייחס לפרסונה הממלאת את התפקיד של מפקח על הבנקים, אלא לתועלת של ממשלת ישראל מהשתוללות הבנקים.
הדוגמאות רבות, אך המקום צר וסבלנות הקורא קצרה. גם לא כל-כך אוהבים להצטייר כפראיירים, אך מה לעשות שכולנו "אוכלים אותה" מכך שממשלות ישראל שודדות אותנו, חברי הכנסת האמורים לייצג אותנו שותקים ונהנים, ואנו עמך ישראל נותנים להם לעשות מה שהם רוצים. אז אל תצפו לשינויים מרעישים.
