לפני כעשור נרצחה אמי הי"ד בפיגוע טרור. במהלך ימי השבעה הגיעו אלינו מכתבים ומברקים רבים מכל גוני עם ישראל. מכתבי תנחומים חמים, עוטפים, וביניהם גם מעטפה בולטת מארה"ב. כשפתחנו את המעטפה נדהמנו לגלות בה מכתב מיהונתן פולארד. לא הכרנו את יהונתן באופן אישי. הוא, גם מתוך שבתו בכלא, נשאר מחובר לעם ישראל. שם בכלא, בין הסורגים, עקב אחרי המתרחש בארץ, שמע על הפיגוע הרצחני וטרח לכתוב למשפחתי מכתב אישי. כמה התפעלנו מאותו מכתב שביטא אחוות אחים יהודית טהורה גם מהמקום הכל כך הקשה שבו הוא נמצא.
יהונתן, עכשיו הגיע תורי. רציתי לכתוב לך כמה מילות תנחומים, וזה קשה.
יהונתן, אני מדמיינת את אביך עולה לשמים נקיים וזכים, חפים מכל ענן. את פניו מקבלים בשער נכבדי ישראל, בהתרגשות, בכבוד. ואז ניגש אליו איש גבוה משכמו ומעלה, עטור כתר ישראל לראשו, שאול המלך. "הגם אתה הוא אביו של יהונתן?" הוא לוחץ את ידו. "ראוי בנך לשם גיבור, אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל, שלא היסס למסור את היקר לו לטובת עמו ומולדתו". ומרדכי היהודי, דוד אסתר, לבוש בגדי מלכות וזהב, יורד מהסוס לקראתו ומוסיף: "ברוך בנך שלא דימה בנפשו להימלט מהגזרה שריחפה על כל היהודים, ומי יודע אם לא לעת כזאת הגיע למודיעין". ואחריהם עוד רבים רבים שבחרו בין ההצלחה והקידום האישי להצלת עמם. כי בעולם האמת, האמת כבר ברורה. היא אחת.
משם הוא מסתכל עליך וגאה. גאה בבנו יהונתן שבחר להציל את אחיו.
שנזכה לראותך במהרה משתחרר משבייך, עולה לישראל בבריאות ובונה פה את ביתך יחד עם אשתך אסתר. יהונתן, המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון. בירושלים.