X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
[איור: מושיק גלסט]
הגנה מן הצדק
חופש מידע סלקטיבי
הקו העקבי שמציג בג"ץ בתמיכה בשקיפות ובגילוי מידע בעניינם של מועמדים לתפקידים בכירים איננו מחזיק מים כאשר הדרישה מופנית כלפי השופטים עצמם. שלוש תביעות, שלושה פסקים - מצא את ההבדלים
השוואה בין פסיקות בית המשפט העליון מגלה תובנה מעניינת. העליונים, כך מסתבר, תומכים נלהבים בשקיפות ובחופש המידע, בעיקר כל עוד התביעה אינה מופנית כלפיהם. ניסינו להשוות בין שלושה פסקי דין שניתנו על-ידי השופטים בירושלים. להלן 'מצא את ההבדלים', גרסת בג"ץ

"אור השמש יחטא את הכול", קבע השופט המיתולוגי לואיס ברנדייס באמירה שהפכה לאבן יסוד במשטרים הדמוקרטיים. הרבה מים זרמו בהדסון וגם בירדן מאז קביעה זו של היהודי הראשון שנתמנה לכהונת שופט בבית המשפט העליון בארה"ב. בסצנת הזכויות והחירויות המשפטיות דרך כוכבה של השקיפות כערך עליון, כשעם השנים דאג המחוקק לעגן אותה בחוקים ובתקנות על-מנת להופכה לנורמה ציבורית מחייבת.
נקודת הציון המשמעותית בחוק הישראלי הייתה בשנת 1998, עם חקיקתו של חוק חופש המידע שהבטיח "לכל אזרח ישראלי או תושב את הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית". בדברי ההסבר לחוק נכתב: "הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות היא אחת מזכויות היסוד במשטר דמוקרטי, ותנאי בסיסי להגשמתו של חופש הביטוי... נגישות רבה יותר למידע תסייע לקידומם של ערכים חברתיים ובהם שוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם, ותאפשר גם בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון".
המחוקק היה מודע לבעייתיות ולסיכון בכך שכל מאן דבעי יהיה נגיש לכל סוגי המידע האצור ברשויות, ולכן קבע סייגים להוראה. כך למשל, החוק אינו חל על מידע בעל ערך ביטחוני מסווג, או על מידע שגילויו "עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה" [סעיף ב 1]. בנוסף קבע החוק שאין למסור מידע "שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות" [סעיף א 3]. האיזון בין הערכים הסותרים נשאר כרגיל בידי בתי המשפט.
השוואה בין פסיקות בית המשפט העליון בעניין זה מגלה תובנה מעניינת. העליונים, כך מסתבר, תומכים נלהבים בשקיפות ובחופש המידע, בעיקר כל עוד התביעה אינה מופנית כלפיהם. ניסינו להשוות בין שלושה פסקי דין שניתנו על-ידי השופטים בירושלים. להלן 'מצא את ההבדלים', גרסת בג"ץ.

חשיפת המועמד

התיק הראשון שבו עסקו העליונים נגע בעתירה לביהמ"ש העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים. העותר, רביב דרוקר מ'התנועה לחופש המידע', דרש מרשות החברות הממשלתיות (עע"מ 9341/05) לחשוף את כל המידע הנוגע למועמדים לתפקידי מנכ"ל או דירקטור בחברות. העותרים דרשו לקבל את הפרוטוקולים של הדיונים על אודות המועמדים ואת הנימוקים המלאים לקבלה או לפסילה של כל מועמד מלכהן בתפקיד.
טענת העותר הייתה שהשקיפות המלאה היא תנאי הכרחי למלחמה בנגע המינויים הפוליטיים. הוא טען: "המינויים (של הרשות) היו פעמים רבות מדי חסרי שיקול דעת ענייני, פגעו ביכולת התפקוד המקצועית של דירקטוריונים של חברות ממשלתיות והאיצו תהליך פוליטיזציה של הדירקטוריונים", והוסיף: "זכות הציבור לפקח על עבודת הוועדה אינה מצטמצמת למועמדים שנפסלו בעילות מוצדקות או שאושרו ומועמדותם בעייתית; מטרתה גם לאתר פסילה בלתי מוצדקת של מועמדים ראויים".
נציגי רשות החברות הממשלתיות נזדעקו. מי יסכים בכלל להתמודד על תפקיד בכיר בשירות הציבורי כשהוא יודע שבמידה שמועמדותו תיפסל כל העולם יֵדע את כל מה שנאמר עליו בישיבות סגורות? קבלת העתירה משמעה שכל מועמד נאלץ לוותר מראש על פרטיותו ולהיחשף לעין כול גם מבלי שהובטח לו דבר, הוסיפו.
אבל את שופטי העליון זה לא הרשים. אדמונד לוי, עדנה ארבל ויורם דנציגר קיבלו את העתירה וקבעו: "העניין הציבורי בפרסום שמם של מועמדים למשרת דירקטור בחברות ממשלתיות אשר נפסלו על-ידי הוועדה... גובר על משקלה של הפגיעה בפרטיות הכרוכה בפרסום שכזה. משכך,יש לקבל את הערעור".

פרסום ה'צדיק'

התיק השני התנהל גם הוא בעקבות עתירה של התנועה לחופש המידע, אך הפעם כנגד רשות המיסים (עע"ם 398/07). כידוע, העלמות מס הפכו בישראל לספורט לאומי, ורשות המיסים מנהלת מערכה רחבת היקף במאבק בתופעה. העומס הגדול הביא את רשות המיסים לנקיטת הליכים הדומים לעסקות הטיעון בדין הפלילי. כך למשל, במקרים רבים שבהם נתפסים עסקים או חברות בהעלמת מס מעדיפה הרשות להציע להם לשלם כופר כספי גבוה בתמורה לאי נקיטת הליכים פליליים כנגדם.
כאן נכנסה לתמונה התנועה לחופש המידע, ועתרה בדרישה לקבל לידה "את זהות האנשים שהגיעו להסדר-כופר עם הרשות במהלך שלוש השנים האחרונות, את פירוט העבירות שביצעו, הסיבות שבגינן נערכו עם אותם אנשים הסדרי כופר במקום העמדה לדין פלילי, ואת הסכומים ששילמו ככופר במסגרת ההסדר".
רשות המיסים התנגדה בתוקף, בטענה שחשיפת פרטי הנתבעים תפגע בזכות לפרטיות המעוגנת בחוק מס ההכנסה. היא ציטטה מדברי אהרן ברק שקבע כי "תכליתו העיקרית של החיסיון בדיני המס היא הגנה על הנישום ועל זכותו לפרטיות. זכותו של הנישום לדעת שהמידע הרב שנאצר אודותיו אצל רשויות המס ישמש לצרכי שומה בלבד" (רע"א 291/99). בנוסף, הביעה הרשות חשש שחשיפת המידע תגרום לנישומים שלא לשתף פעולה עם רשויות המס. גם כאן היא ציטטה מדברי ברק: "הבטחת הסודיות תקדם שיתוף פעולה כן ומלא של הנישום עם רשויות המס. בהעדר הסודיות, הוא עלול להירתע ממסירת נתונים שחשיפתם עלולה לפגוע בו".
אך את השופטת עדנה ארבל הנימוקים הללו לא הרשימו. היא קיבלה את העתירה וקבעה נחרצות כי "זכותם של הנישומים לפרטיות צריכה לסגת לטובת זכות הציבור למידע מאחר שהפגיעה בה אינה שקולה כנגד היתרונות שעשויים לצמוח מגילויו של המידע. גם הפגיעה האפשרית בתפקודה של הרשות אינה כזו המצדיקה את מניעת המידע המבוקש מן הציבור". החרה החזיק אחריה השופט אליקים רובינשטיין שאף ציטט את הגמרא במסכת יומא (פו, ב): "מפרסמים את החנפים מפני חילול השם; חנפים הם – כלשון רש"י שם – 'רשעים ומראין עצמם כצדיקים, אם יש מכיר במעשיו מצוה לפרסמם מפני חילול השם. שבני אדם למדים ממעשיו שסבורין עליו שהוא צדיק ...'. ואכן בנידון דידן המדובר לעתים קרובות באנשים המקובלים כנורמטיביים, והרי לאמיתו של דבר אינם כאלה - משחטאו באשר חטאו". בשורה התחתונה, רשות המיסים נדרשה לספק את כל המידע על הנישומים שעמם חתמה על הסדרי כופר מס.

צנעת השופט

אך הקו העקבי והמרשים שהציג בית המשפט העליון בתמיכה בשקיפות ובגילוי המידע התמוסס כשהתביעה הופנתה כלפי השופטים עצמם. בעתירה שהגיש הפורום למען ארץ ישראל כנגד הוועדה לבחירת שופטים, נתבעו המשיבים לפרסם ברבים את הפרוטוקולים מדיוני הוועדה (בג"ץ 2283/07). עו"ד איציק בם מהפורום המשפטי טען: "השקיפות הציבורית חשובה במיוחד ככל שהדבר נוגע לוועדה לבחירת שופטים. זאת בשל התפקיד המיוחד שממלאת הרשות השופטת בדמוקרטיה הישראלית, ובשל חשיבותה של השקיפות לחיזוק אמון הציבור בה".
מערכת ההנמקות שהציג בם דומה להפליא לטיעונים שהציגה התנועה לחופש המידע בעתירות הקודמות, אבל הדבר לא הועיל. העליונים העדיפו כאן להשמיע זמירות אחרות. השופטת אסתר חיות הסבירה מדוע אין זה ראוי לפרסם את הפרוטוקולים: "דיוניה של הוועדה לבחירת שופטים נוגעים מטבע הדברים בעניינים שחשיפתם עלולה לפגוע בפרטיותם של המועמדים. זאת מן הטעם הפשוט שעל-מנת לבדוק וללבן את שאלת התאמתו של מועמד פלוני לשפיטה נדרשת הוועדה לבחון אינפורמציה רבה ומגוונת, וכן הערכות והמלצות הנוגעות לאותו מועמד בהיבטים מקצועיים ואף בהיבטים אישיים. אינפורמציה זו כוללת בדרך כלל גם נתונים ביחס לאישיותו ולהתנהלותו של המועמד ולעתים היא כוללת פרטים הנוגעים לצנעת חייו". וכאן שואל הבן – מה ההבדל בין ה'פרטים הנוגעים לצנעת חייו' של המועמד לשפיטה לבין אלו של המועמד למשרת דירקטור או מנכ"ל בחברה ממשלתית? שאלה טובה לפרס אפיקומן.
לחיות גם היה חשוב לשמור על המקורות: "אין זה נדיר שגורמי הערכה והמלצה שונים מתנים מסירת מידע לגבי מועמד מסוים בכך שהמידע לא ייחשף ולא יימסר לציבור או למועמד עצמו, ואף זהו שיקול שיש להביאו בחשבון". את הטיעון הזה אנחנו רגילים לשמוע מנציגי השב"כ ביחס למקורות מודיעיניים, אך מה עניינו לבחינת איכותם המקצועית של עורכי דין המועמדים לשפיטה? אתמהה.
לשופט אליקים רובינשטיין היה חשוב דווקא לשמור על שלומם של חברי הוועדה לבחירת שופטים: "חיוני לתת אפשרות סבירה לחברי הפורום המחליט לבטא באופן חופשי את דעותיהם, בלא שיחששו פן למחר יהיו דבריהם נחלת הרבים וייחשפו לתופעות לא נעימות שהמציאות הישראלית עלולה לזמן".
בפסק הדין החליטו חיות, רובינשטיין וגרוניס לדחות את העתירה ולשמור על חשאיות דיוני הוועדה לבחירת שופטים. כפי שפתחנו, זוהי המחשה מטרידה ל'מצא את ההבדלים' בגרסת בג"ץ. (ותודה לעו"ד מוטי וייס שהסב את תשומת לבי לפסקי הדין).

פורסם במקור: צדק, מוסף לדין, למשפט ולהלכה המצורף לעיתון מקור ראשון
תאריך:  08/07/2011   |   עודכן:  08/07/2011
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
חופש מידע סלקטיבי
תגובות  [ 11 ] מוצגות  [ 11 ]  כתוב תגובה 
1
כך מונעים חיטוי וניתוח מהמערכת
יפה דרשת  |  8/07/11 21:08
2
כנסו דחוף
666  |  9/07/11 00:30
 
- אם רק תביא ציטוט ולא קישור
נו נו נו  |  9/07/11 10:27
3
כנסו דחוף
666  |  9/07/11 00:36
4
כשגרוניס בסביבה הכול צפוי...
גרטלה  |  9/07/11 03:16
5
איזה מין מערכת משפטית יש פה
אסון  |  9/07/11 09:05
6
הצביעות העלובה של שופטי העליון
אחיזת עיניים  |  9/07/11 09:10
7
השופטים והשופטות בישראל
דורית בייניש  |  9/07/11 10:05
8
זכויות השופטים
א.פולינרי  |  10/07/11 00:42
9
זכויות השופטים
א.פולינרי  |  10/07/11 00:47
10
זכויות השופטים
א.פולינרי  |  10/07/11 00:47
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
טובה ספרא
אנו מצויים בעידן בו מתרחשים שינויים עולמיים גדולים בכל המישורים    הרפורמה בתחבורה הציבורית - בסוף תלמדו ליהנות ממנה    ייחשפו מתעשרים נוספים על גב הציבור    ימים של שריפות, רעידות-אדמה והתפרצויות הרי געש    עבודה רבה צפויה ליו"ר קרן המטבע    ההשקעה ב"סחורות" כדאית    תחזית אסטרולוגית לשבוע 15.7.11-8.7.11
אריה אגוזי
האמריקנים חוששים מניסיון מחודש לפיגועים בתעופה האזרחית    בנמלי התעופה בארה"ב הוחמרו הבדיקות, והנוסעים, בעיקר אלו הזרים, צפויים לתהליך ממושך יותר    אם אתם טסים לארה"ב, היו מוכנים לשורה של אמצעי ביטחון חדשים    על כנפי הפחד
מיכאל טוכפלד
דובי איכנולד, מנכ"ל הוצאת 'ידיעות ספרים', לא מוכן להצטרף לקולות המתלוננים על הידרדרותה של הספרות בישראל ועל זילותם של הספרים ("אנחנו נוטים תמיד גם לבכיינות וגם לנוסטלגיה. מצבה של הספרות הוא באמת טוב"). הוא רואה את העתיד באייפד, אך משוכנע כי הוא לא ידחוק את מקום הנייר. ראיון
חגית גינזבורג
ספיישל עידן רייכל סיפק הזדמנות לשקול את מידת הזכאות של המתמודדים להגיע עד לקו הסופי בתחרות
פרופ' משה קרפ
אינסולין הוא הטיפול עם הניסיון הרחב ביותר והיעיל ביותר לאיזון חולי הסוכרת, אך גם זה הגורר אחריו גל גדול של מיתוסים    האם האינסולין משמין? האם הוא גורם להיפוגליקמיה? ומה חדש בזריקות?
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il