חוק החרם אינו מהווה הגבלה בלתי ראויה על
חופש הביטוי - הטיעון הזה הוא הבל הבלים. למי ששכח, חופש הביטוי אינה זכות מוחלטת ובצידה קיימות זכויות אדם נוספות כמו הזכות לחופש עיסוק, הגנה על הקניין, הזכות לשוויון ועוד. כל עוד מפעל בברקן מייצר יין באופן חוקי לחלוטין על-פי עמדת רשויות החוק בישראל, הוא זכאי שלא להיות יעד לחרם מאורגן שמטרתו חורבנו הכלכלי. בניגוד להגדרה הלא מוצלחת שבחוק הוא אינו מגן על "מדינת ישראל", או על ההתנחלויות, אלא על כל גורם או אדם שרק בשל זיקתו למדינה, או לשטח המצוי בשליטתה עלול למצוא עצמו קורבן לחרם כלכלי.
גרימת נזק כלכלי במכוון על-מנת להביא לסגירת עסק או תחום פעילות חוקיים, אינה נובעת בשום אופן מהזכות לחופש ביטוי. משטר המתיר פעולה כזאת מאפשר פגיעות בחופש העיסוק ובזכות הקניין ומעל לכל בזכות לשוויון, ובכך הוא מועל בתפקידו. הוא הדין כאשר יצרן או ספק שירותים מחרים קבוצה מסוימת בציבור מטעמים זרים. לשם מניעת התנהגות זו קיים, למשל, "חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים". חרם תיאטראות על היכל התרבות באריאל היה למשל נוגד חוק זה. צר לי לומר שהטיעונים שקראתי, המייחסים לחוק החרם פגיעה בזכויות אדם, הם בפשטות דברי הבל.
מדוע אני טוען בכל זאת שמדובר בחוק מטופש? ישנם שני מבחנים פשוטים להגדרת חוק כמטופש. המבחן הראשון: אם החוק מזמין הפרה סיטונית שלו, או שזו צפויה בשל אופי האיסורים שבו. המבחן השני הוא: האם ניתן לעקוף את ההוראות בנקל, אגב השגת המטרות שהחוק מבקש לאסור.
"חוק החרם" עונה להפליא על שני מבחני הטיפשות. השמאל הרדיקלי מוצא כאן הזדמנות נפלאה לעבור עליו בסיטונות (ואי-אפשר לתבוע את כל העולם, זה פשוט לא מעשי) ו"
שלום עכשיו" כבר התגייסה למשימה בהתלהבות. גם היסוד השני מתקיים, וכל מי שירצה להתעלל במנסחי החוק בבתי המשפט יוכל לעשות זאת בנקל.
נדגים את כשלי הניסוח. תנאי להחלת החוק הוא פרסום ביודעין של
קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל וחרם כזה מוגדר כ"הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר,
רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, שיש בה כדי לפגוע בו פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית".
על-פי ניסוח זה, אדם המפרסם שהוא עצמו מחרים מטעם כלשהו גוף הקשור עם מדינת ישראל לא ביצע כל עוולה כל עוד לא קרא לאחרים לעשות זאת. אם למשל חברה ענקית תפרסם הודעה כאמור, הכל בסדר כל עוד לא קראה לאחרים לנהוג כמוה, הגם שאין ספק שיש לה השפעה על גורמים אחרים. אם כמה גופים ואנשים יתאגדו יחד למודעה אחת ויצהירו שהם בצוותא מטילים חרם, גם בכך כנראה אין עוולה כל עוד הם אינם קוראים לאחרים להצטרף.
אם אותם גופים יחליטו לקרוא להחרמת חברה המייצרת בשטחים בגלל שהיא מצויה שם, אבל גם בגלל שהיא מעסיקה בתנאי ניצול עובדים מ"השטחים", עדיין אין אפשרות להחיל את הוראות החוק כי הקריאה אינה אך ורק מחמת הימצאותה בשטחים, מאחר שיש עוד סיבות מוצהרות לחרם.
אני מקווה שבשתי הדוגמאות הבהרתי עד כמה קל לעקוף את הוראות החוק. התוצאה שגם חוקקנו חוק שנוי במחלוקת שיאפשר לשמאל הרדיקלי לצבוע את ישראל בצבעים חשוכים ולא הבאנו תועלת כלשהי למפעלים בהתנחלויות ולכל גורם אחר הסובל מחרם כלכלי או אקדמי או חרם אחר. אנו מצויים בדיוק באותו המצב של היהודי בסיפור הידוע, שגם אכל דגים באושים, גם לקה במלקות ולבסוף גורש מהעיר.
