הכול מתחיל ונגמר במערכת הפוליטית/מפלגתית בישראל. בכנסת. שם ההכרעות. שם הדברים החשובים והמרכזיים, הקובעים ומשנים את מציאות החיים שלנו צריכים להתרחש. לא בישראל. בוודאי לא בישראל של העשורים האחרונים.
מחאת מחירי הדיור, הקוטג' ומחאות חברתיות מוצדקות אחרות הינן רק ביטוי, סימפטום, לחוסר תפקודה, חוסר יכולתה, של הכנסת להשפיע, ליצור כאן מציאות חברתית אזרחית ראוייה וטובה יותר.
בסופו של דבר הכנסת, לטוב ולרע, משקפת בצורה ברורה, כמראה, את פניה של החברה הישראלית כולה. איכותם הירודה, תפקודם הלקוי, חדלונם, חולשתם ושטחיותם של חברי הכנסת לא צריכים להפתיע אף אחד מאיתנו. הם המראה המדויקת שלנו. של כולנו.
אנחנו אלו ששלחנו אותם לשם, אנחנו אלו שהעדפנו לא להיכנס למים העכורים הללו, אנחנו היינו אלו ,שאיפשרו לשיטת בחירות שעבר זמנה ולשיטת בחירות מוקדמות מושחתת, נוראה ולא מייצגת ( פריימריז ) לקבוע לנו מתחת לאף, בהסכמה שקטה, מציאות פוליטית מפלגתית הבנויה על יסודות רעועים, מושחתים, לא ראויים, יסודות שאנו איפשרנו בחולשת הדעת שלנו, בעצלותנו, להתפתח ולאיים על קיומנו הפיזי כאן. כן, איום קיומי של ממש.
הטובים ביננו העדיפו לעשות לביתם, לעצמם, והמערכת הפוליטית הופקרה.
מכיוון שאין וואקום בטבע, אין וואקום בחיים, מישהו אחר נכנס לשם והמישהו הזה, שאנחנו בחרנו והכנסנו אותו לכנסת לא יכול, לא רוצה, לא מסוגל, לספק לנו מציאות חיים אחרת, טובה יותר, והנה היום אנחנו ברחוב. נלחמים מלחמת מאסף על הבית.
את חברי הכנסת, כולם, צריכים לשלוח הביתה. את הכנסת צריך לפזר. הם נכשלו. הם לא ראויים. בטח לא ראויים לייצג אותנו היום, אחרי שהוצאנו את השד מהבקבוק.
חברי כנסת ראויים היו משקיעים, כמו טורפים, מקדמים ונלחמים על זכויות היסוד החברתיות שלנו כאן, חברי כנסת ראויים היו מביאים למחירים נורמליים וסבירים בכל תחום ותחום, חברי כנסת ראויים היו משנים את השיטה הפוליטית, מקדמים חקיקה ושינויי חקיקה בכל בעיות היסוד הרבות של החברה הישראלית ומנצלים כל רגע שיש להם ( והיו להם יותר משנתיים לכך ) לשפר לכולנו את החיים. זה תפקידם. זה מהות תפקידם הציבורי. זו מהות השליחות הציבורית.
את הכנסת צריך לשלוח הביתה. חיבים לתת לאחרים, רעבים ונאמנים לשיחותם הציבורית להיכנס לשם. יכולים הם להיות מנהלים, אנשי עסקים, ראשי רשויות מנוסים שהצליחו בתפקידם ויכולים אלו להיות צעירים וצעירות חסרי ניסיון- אבל בעלי מוטיבציה להזיז הרים.
לא חשוב מי, העיקר להחליף. את כולם. אופוזיציה וקואליציה כאחד. אין הבדל. האחריות והאשמה היא של כולם.
הלוואי והיה לי פתרון קסם לכך. הלוואי והייתי יודע גם להגיד כיצד עושים זאת. אולי התפקדות המונית למפלגות הקיימות, אולי הקמת מפלגות אחרות שינסו לזכות באימון הציבור ויחליפו את המפגלות הקיימות, אולי, אינני יודע.
דבר אחד אני כן יודע. מה שהיה לא יהיה יותר. השינוי בתודעה, בהבנה, בחשיבה ובתפיסה החברתית של הציבור שיצא לרחובות למחות יביאו גם לשינוי החשוב ביותר- לשינוי פוליטי.
