הדרישות: סיגריות,
ממשלה אחרת ופסיכיאטר מיפן", קוראת כותרת ב
עיתון ידיעות אחרונות הבוקר. עניינה של הידיעה מתחת לכותרת אינו אוהל חדש שהקימו בשדרות רוטשילד מהגרים יוצאי יפן המכורים לניקוטין, אלא רשימת הדרישות של הטרוריסט הנוצרי אנדרס ברינג ברייוויק, שרצח בנורבגיה עשרות בני אדם.
ברייוויק דורש זאת, ועוד, כדי לשתף פעולה עם החוקרים ולחשוף תאי טרור נוספים שקיימים לדבריו באירופה. על-פי הידיעה, המתפרסמת במדור חדשות החוץ של העיתון, הבקשה לפסיכיאטר יפני נובעת מכך ש"היפנים יודעים כבוד מהו, ולכן יבינו אותי טוב מהאירופים". סנגורו של ברייוויק הציג את רשימת הדרישות כעדות לכך שלקוחו אינו שפוי. "בית המשפט מינה שני פסיכיאטרים שיבדקו את ברייוויק, ואלה יגישו את המלצותיהם עד 1 בנובמבר", מדווח.
במקביל לפרסום רשימת הדרישות של ברייוויק, פרסמו אתמול ראשי תנועת המחאה שהתעוררה בשבועות האחרונים במדינת ישראל רשימת דרישות ראשוניות מטעמם. כל העיתונים – למעט
מעריב – מקדישים לכך את כותרתם הראשית. בין הדרישות: ביטול חוק הווד"לים, הפחתת מיסים עקיפים תוך דגש על המע"מ, מיסוי גדול יותר של שכר גבוה, חינוך חינם מגיל שלושה חודשים והפסקת ההפרטה של מוסדות הרווחה.
בעוד הנורבגים ממנים פסיכיאטרים כדי לעמוד על שפיות רוצח המונים, בישראל לוקחים על עצמם עיתונאים ופרשנים את המשימה לעמוד על מידת ההיגיון בדרישות המוחים.
"אפילו בסין הקומוניסטית של מאו היו מחווירים מרשימת הקניות של המפגינים", קובע זאב קליין ב"ישראל היום". במדור הדעות של אותו עיתון כותב דניאל דורון כי דרישות המוחים יובילו ל"אנרכיה" וממליץ בלשון סגי נהור כך: "קדימה, נלבש חולצות אדומות, נתאסף בכיכר ונשיר את האינטרנציונל (ההמנון של מטורפי האוטופיה שרצחו עשרות מיליונים כדי להיטיב עם העם). נצווח 'העם דורש צדק חברתי', 'המהפכה תהרוס את ההפרטה', ולא חשוב מה יקרה אחר כך".
ב
הארץ כותב
נחמיה שטרסלר כי "רשימת הדרישות של מובילי מחאת האוהלים מורכבת מסעיפים הגיוניים ומסעיפים קצת פחות", אבל מקריאת המאמר שלו עולה כי לדעתו לוז הדרישות של המוחים נטול היגיון כלכלי.
"אנשי מחאת האוהלים הם נגד הפרטה מכל סוג ומין", כותב שטרסלר. "הם תובעים לבלום את ההפרטה של מוסדות הרווחה ובריאות הנפש. אבל המדינה לא יודעת לנהל שום עסק ושום מוסד. התפקיד הנכון שלה הוא לפקח. לכן הפרטה היא כן נכונה. היא מייעלת את השירות לאזרח, בתנאי חשוב אחד: שיהיה פיקוח הדוק של רשויות הרווחה".
בעיתון "
דה מרקר" מוסיף שטרסלר מאמר נרחב בזכות השוק החופשי וכותב בין היתר כי "במשך 50 השנים האחרונות אנחנו עוברים באופן הדרגתי משוק סוציאליסטי, המנוהל על-ידי הממשלה, לשוק תחרותי, המנוהל בעזרת כוחות השוק תוך כדי התערבות ממשלתית - וזה עשה לנו רק טוב".
ב"ישראל היום" כותב חזי שטרנליכט על דרישות ראשי תנועת המחאה תחת הכותרת "יש על מה לדבר". טורו מתפרסם לצד טורו הביקורתי של קליין, לכאורה בתור גורם מאזן. קריאה בטקסט של שטרנליכט מעלה שהוא בעיקר מרוצה מכך ש"יש על מה לדבר" ופחות מדרישות המוחים. כשהוא כותב כי "יש משהו אופטימי ברשימה" הוא מסביר זאת כך: "זו נקודה טובה להתחלה של הידברות. היא מציפה את הצפיות המשולבות של כל גופי המחאה. וזה דבר טוב, אפילו טוב מאוד. אפשר לשבת ולדון בכל אחת מהדרישות".
טור נוסף ב"ישראל היום" נכתב על-ידי
דן מרגלית ומוקדש לדרישה הראשונה של המוחים – ביטול חוק הווד"לים. מרגלית מתנגד לדרישה וכותב כי נתניהו "חייב להעביר היום בכנסת" את החוק "בטרם תצא לחופשת נרגילה וסושי, ולמרות ההתנגדות הנמרצת והבלתי מובנת של מנהיגי תנועת המחאה".
נראה שכל הכותבים לעיל מנותקים במידה רבה מהלוך הרוחות בקרב רוב גדול מהציבור הישראלי. הכותרת הראשית אתמול ב"
גלובס" ("20 מנדטים למפלגה חברתית חדשה") הוקדשה לנתון שעלה מסקר דעת קהל שערך העיתון. בשולי הידיעה מאת לילך ויסמן על תוצאות הסקר, בפיסקה הלפני אחרונה, דווח על תשובות שקיבלו סוקרי מכון רפי סמית לשאלה שאינה נוגעת למנדטים – "האם אתה תומך במעורבות ממשלתית במשק או מתנגד לה?".
"הסקר מצביע על כישלון מוחלט במדיניותם של נתניהו ושטייניץ", כותבת ויסמן. "הפרטות, קפיטליזם ושוק חופשי אאוט, מדינת רווחה אין. רוב הציבור - 47% - דוגל בגישה סוציאליסטית ומאמין כי דרושה מעורבות ממשלתית גבוהה מאוד או די גבוהה בקביעת המדיניות הכלכלית והחברתית. 37% סבורים כי נדרשת מעורבות ממשלתית מסוימת לצד כוחות השוק. רק 16% מאמינים בקפיטליזם ותומכים במעורבות ממשלתית נמוכה. במילים אחרות, 84% אומרים לנתניהו לא לקפיטלזם, לא להפרטה. הציבור קבע: מדינת רווחה".
התוצאה הדרמטית הזו מלמדת, בין היתר, על חוסר השפעתה של התקשורת. שנים ארוכות של זניחת ענייני חברה בתקשורת המסחרית והפרדתם מענייני ה"כלכלה", שנים ארוכות של הטפה חוזרת ונשנית להפרטה מאת שטרסלר והעתקיו, לא הצליחו לשכנע יותר מ-16% מהציבור. העם דורש צדק חברתי ומבחינתו, לפי תוצאות סקר זה, הכוונה היא חזרה לכיוון של מדינת רווחה.
הפרשן יחיד שמתייחס בחיוב לדרישות המוחים בעיתוני הבוקר הוא
גדעון עשת, המנתח אותן על פני כל הכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות (העובדה שעשת קיבל את הבמה המרכזית של העיתון היא מהפכה עצומה בפני עצמה ועדות שיש גלגלים שאכן ניתן להחזיר לאחור). לדברי עשת, המסמך שניסחו המוחים מציג "בעיה לא פשוטה" לממשלה שכן הוא "דורש תפנית במדיניות הכלכלית והחברתית".
עשת מביע תמיכה בדרישה המהפכנית בתחום החינוך – חינוך חינם מגיל שלושה חודשים. "זה היהלום שבכתר", הוא כותב. "כולם מבינים במה מדובר כאן. זו תביעה שאין לה מתנגדים חוץ מכמה פקידים שתמיד מתנגדים לתוספת תקציב. כל חוקר חינוך וכל כלכלן חינוך יודע שזו המשימה החיונית יותר והמעולה יותר והמועילה יותר, לבטח יותר מחינוך תיכון החינם. סדר הגודל התקציבי הוא דבר שאפשר לעמוד בו על-ידי סגירת חורי מס לעשירים [...] מימוש ההצעות בחינוך יהפוך את ישראל לפינלנד – המדינה מספר אחת בתחום".
יש לעשת גם ביקורת על חלק מהדרישות, בשל הערפול שבהן, אך לסיכום הוא כותב: "המסמך משקף דרישה לתפנית מהותית בסדרי העדיפות הכלכליים והחברתיים. הוא נזהר שלא לפגוע בתקציב הביטחון, הוא נמנע מעיסוק רציני בשוק ההון ובריכוזיות. אך גם בלי אלה הסעיפים המהותיים מעמידים את אנשי מחאת האוהלים בצד הסקנדינבי של המפה הכלכלית – בניגוד מוחלט לצד האמריקני שמייצגים
בנימין נתניהו,
ציפי לבני,
אהוד ברק, אלי ישי ו
אביגדור ליברמן. יהיה כאן, אם יהיה, קרב אידיאולוגי שלא נראה פה מאז הקמת המדינה".