פתאום קם זמר, מרגיש שקהל רב לפניו, ופוצח בשיר. והזמר - יש לו שתי וילות, האחת ברמת-גן, השנייה בעין-הוד. הוא יכול היה לבטח להרשות לעצמו להופיע, כנראה בחינם, לפני קהל הרבבות ברחוב קפלן הדחוס בתל אביב, לזכות בפרסום חינם ב"פריים-טיים" של שלושת ערוצי הטלוויזיה. ממרום עושרו, הוא יכול היה "לחמם" את הקהל העצום בערב חם ולח במיוחד, במילים על "צדק חברתי" ו"ארץ חדשה", קהל שחלקו בא רק כדי לשמוע שלמה ארצי בחינם.
יופי של פסטיבל, יופי של התקהלות. מה רע להמונים, מה רע לזמר האהוב?
אחותו, לעומת זאת, הסופרת נאוה סמל, חתומה שוב ושוב על מודעה ב
הארץ, שבה היא מתחייבת לעבור על החוק, וקוראת בפומבי להחרים את מוצרי ההתנחלויות. האין היא מצפה שבתגובה יחרימו את ספריה?
הנה כי כן, האחים שלמה ונאוה לבית ארצי נותנים יד וקול למאבק פוליטי פלגני, פינוקי, שאין בו לא חברתיות ולא סולידריות, שאין בו עם, אלא רק יומרה לדבר בשם העם. כמה חבל, כמה מאכזב, כמה ילדותי.
שלמה ארצי פשוט מסרב להתבגר, נותן יד וכישורים, כדי לעודד עוד ועוד המונים להשתתף בפסטיבל תחת הכותרת: מאבק חברתי-כלכלי, במדינה שהיא יהלום בכתר המדינות בעולם. מדינה, שלמרות האיום התמידי, שטרם פס, על עצם קיומה ועל חיי אזרחיה, השכילה לפתח כלכלה, שמעוררת השתאות באירופה ובשאר חלקי תבל.
ארצי ניצח על קהל המונים מכרכר, שהוכיחו כי כל רצונם לחיות את היום, בבחינת "אכול ושתה", למצוץ את לשדה של המדינה ככל האפשר, לקבל ממנה כמה שיותר - תחת סיסמת ה"מגיע לי" - ולהציגה כאילו לסוריה או למצרים דמינו.
אני אומר זאת, בין השאר, כי בסוף השבוע קראתי ידיעה קטנה במדורי הכלכלה - לצד המאמרים על האמרתם הבלתי-מוצדקת של מחירי הדיור והקרקעות, הקוטג' והדלק - לפיה ביולי 2011 רכשו אזרחי ישראל לא פחות מ-20 אלף כלי רכב חדשים! שנת 2011, שנת המחאה של מעמד הביניים, היא אפוא שנת השיא של כל הזמנים במכירות רכב חדש - בארצנו השדופה, הרעבה, שאזרחיה מן המעמד הבינוני גרים בה, כידוע לכל, בחושות מטות ליפול, תחת כיפת השמיים, ושהמוניה מזי-רעב ומוכי מחלות.
20 אלף מכוניות חדשות - כן, כן, זהו הנתון. מה הוא מלמד אותנו? כי גם הצריכה בתחומים אחרים אינה נופלת מרמה זו, כי לאזרחי ישראל ברובם יש כסף, יש מזומנים, יש אפשרות לקנות מותרות ולחיות כמעט כבני מלכים, בוודאי בהשוואה לרוב רובה של האנושות. אבל להסתפק במה שיש לך, לברך על מה שניתן לך, להתגאות בהישגי מדינתך שלך - שאתה, האזרח, בראש ובראשונה תרמת להם - זה לא. הנה עד כדי כך התדרדרה מוסרית החברה בישראל, שחה הרוח הלאומית.
