במרוצת החודשים האחרונים, חל בלבנון שינוי דרסטי המשפיע על האיזון האסטרטגי באזור ועל מצבה הביטחוני של ישראל. ממשלת סעד אלחרירי, שייצגה את הזרם המתון המתנגד למעורבות אירנית-סורית בענייניה הפנימיים של לבנון, התפטרה, ועברו 6 חודשים מן ההתפטרות ועד להקמתה של ממשלה חדשה, בראשותו של איש העסקים נג'יב מיקאתי הפרו-סורי, המונה 18 שרים מגוש ה-8 במארס הפרו-סורי בהנהגת חיזבאללה ועוד 12 שרים עצמאיים. ואילו גוש ה-14 במארס, המתנגד למעורבות הסורית-אירנית, נותר באופוזיציה.
המהפך לטובת סוריה ואירן בוצע בשל ההיפוך שחל בעמדתו של המנהיג הנוצרי מישל עון. בהיותו רמטכ"ל ונשיא ארעי בסוף שנות ה-80', נרדף עון על-ידי הסורים, ארמונו הופגז, והוא נאלץ לבקש מקלט בשגרירות הצרפתית, ומשם הוברח לצרפת. עתה שואף עון להיות נשיאה הבא של לבנון. כנוצרי מארוני הוא זכאי להגיש את מועמדותו לתפקיד, והוא סומך על תמיכתו של גוש ה-8 במארס בהנהגת חיזבאללה שאליו הצטרף.
המהפך השלטוני הצליח גם בגלל השינוי שחל בעמדתו של מנהיג הדרוזים וליד ג'ונבלט. נזכיר כי לפני כשנתיים יצא ג'ונבלט במתקפה חריפה נגד המשטר הסורי וכינה את בשאר אלאסד "קוף שלא נברא כמוהו". נוכח איומיה של סוריה עליו, ומתוך חשש לחייו, הוא אומנם נאלץ לשנות את עמדתו מן הקצה אל הקצה, אך אינו שוכח כי סוכנים סוריים רצחו ב-1976 את אביו כמאל, בשל התנגדותו של זה האחרון להשתלטותה של סוריה על לבנון.
כינון ממשלה בשליטת חיזבאללה הוא שלב מכריע בהפיכתה של לבנון למובלעת אירנית-סורית המקדמת את שאיפת אירן להקים סהר שיעי שישתרע מאירן ועד לחופי הים התיכון, ושיכלול את סוריה ואת עירק. עבדאללה השני
מלך ירדן מצביע זה ארבע שנים על כך שזוהי אכן מטרתה של אירן.
ביקורו של נשיא אירן
אחמדינג'אד בלבנון ב-13 בנובמבר 2010 נועד לחזק את מימוש שאיפותיה אלה של אירן. שני הצדדים הגיעו לכלל הסכם, כי חברות אירניות יטלו חלק בחיפושים אחר נפט וגז בלבנון ביבשה ובים. אירן גם הביעה נכונות לספק ללבנון את צרכיה לגז ולנפט ואף לממן פרויקטים נוספים.
במאמר מערכת כותב העיתון הסעודי "אלריאד" (28.7.11): "אירן וסוריה מיהרו לקדם בברכה את הממשלה החדשה. ממשלה זו מאפשרת לאירן לשלוט בתחומים שונים בלבנון, ובכך הופכת את לבנון לכלי שרת בידי אירן. השאלה היא: האם מתנערת לבנון מזהותה הערבית?".
מנהיגי הסונים והנוצרים מזהירים כי שיתוף פעולה כלכלי עם אירן יגרום נזקים לכלכלתה ולמעמדה הבינלאומי של לבנון. בלשון העיתון הביירותי "אלנהאר" (31.7.11), "הקמת מפעלים בסיוע אירני נוגד את הסנקציות הכלכליות נגד אירן. פירושו של דבר שסנקציות כלכליות יוטלו גם על לבנון. לכן, שיתוף פעולה כלכלי עם אירן אינו מקרין אופטימיות, אינו כדאי, וישמש סיבה להפעלת לחצים על לבנון".
זאת ועוד, ראש ממשלתה החדש של לבנון מיקאתי אינו מסוגל להסגיר את ארבעת החשודים ברצח ראש ממשלת לבנון רפיק אלחרירי, למרות שהודיע כי ממשלתו תמלא את חובתה בעניין זה. ארבעת החשודים משתייכים לארגון חיזבאללה, וביניהם נמנה מוסטפא בדר אלדין - גיסו של עימאד מורנייה. נסראללה הודיע כי אינו מתכוון להסגיר אותם אפילו אחרי 300 שנה.
קריקטורה שהופיעה בעיתון "אלנהאר" האנטי-סורי מראה את מיקאתי מצהיר כי יסגיר את ארבעת המבוקשים...ב-2311.
לכניעתה של ממשלת לבנון לחיזבאללה יש מחיר. העיתון "אשרק אלאוסט" היוצא לונדון כותב (12.8.2011) כי ממשלת לבנון הפרו-סורית, הנשענת על חיזבאללה נחלשת בשל שני גורמים. האחד, הידרדרות המצב בסוריה, והשני, תמיכתה של הממשלה בלבנון בסוריה במועצת הביטחון של האו"ם שבה היא חברה, גורמת לבידודה הבינלאומי של לבנון.
ישראל וממשלת חיזבאללה
חיזבאללה אינו מסתפק בהצהרות בדבר התנגדותו להחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, אלא מפעיל אלימות נגד כוחות יוניפיל שנשלחו ללבנון לשם יישום ההחלטה. מקורות לבנוניים הצביעו על כך שחיזבאללה הוא העומד מאחורי הפיגוע נגד היחידה הצרפתית של כוחות יוניפיל בכניסה לצידון, שבוצע במטרה להזהיר את נשיא צרפת ניקולא סרקוזי בעקבות דרישתו לבצע את ההחלטה 1701. המקורות הוסיפו כי הפיגוע תואם מראש עם אירן וסוריה.
ארבעה גורמים ישפיעו על גיבוש זהותה של לבנון בעתיד הנראה לעין:
- עמדתם של כוחות ה-14 במארס המתנגדים לאירן ולסוריה - האם ישלימו עם המשך התגברות ההשפעה האירנית בלבנון באמצעות סוריה וחיזבאללה, או שיישארו נחושים בהתנגדותם ויקבלו לשם כך סיוע ממדינות ערב.
- עמדתן של מדינות ערב הסוניות לגבי ההתפתחות בלבנון העלולה לפגוע בריבונותן ולהציב סכנה אירנית לקיומן מכיוון צפון.
- התפתחותו של ההליך המשפטי בבית הדין הבינלאומי הדן ברצח אלחרירי. לעמדתו של ביה"ד, שמאחוריו עומדים האו"ם ודעת הקהל הבינלאומית, תהיה השפעה מכרעת על מעמדו של חיזבאללה בזירה הפנים-לבנונית.
- התפתחות המשבר בתוך סוריה. אם ייפול משטרו של בשאר, ייחלש ציר הרשע, היות שסוריה היא המשענת של אירן בלבנון וגם הצינור המזין את חיזבאללה.
אומנם, ביסוס שליטתה של אירן בלבנון יהווה איום ביטחוני בכוח הן על ישראל והן על מדינות ערב. אך נראה כי היות שלפחות בטווח הקצר עניינם של אירן וחיזבאללה לחזק את מעמדם בלבנון, הם לא ימהרו להצית את הגבול עם ישראל.
הדעת נותנת כי ישראל תכלול בשיקוליה את החמור האפשרי בכל התפתחות. כי רק כך ניתן להניא את האויבים מלהסתכן בהרפתקה, לאור הלקחים שאלֶה למדו ממלחמת לבנון השנייה.
