עוד לפני קום המדינה, ראשי היישוב נחלקו בדעותיהם בנוגע לעיצוב המדיניות הכלכלית הרצויה. דוד בן-גוריון אומנם חיבב את התנ"ך, אך כמרקסיסט ותלמידו של לנין הוא שאף ליצור דיקטטורה של הפועל העברי בישראל. בן-גוריון ועמיתיו העמידו כמשימה את הפקעת הקניין הפרטי של תושבי ישראל, וזאת בניגוד לתנ"ך. הרעיון שלהם היה שהממשלה תחזיק בקרקעות ותחלק אותם בצורה שוויונית, וכך לכל אחד יהיה בית משלו. רעיון אוטופי זה אשר גרם לכך ש-95% מהקרקע בישראל מוחזקת כיום על-ידי הממשלה, אחראי במידה ניכרת למשבר הדיור. בניגוד לבן-גוריון, זאב ז'בוטינסקי הושפע מאוד מהתנ"ך וטען כי זכויות הקניין הפרטי הם יתד ואבן במשטר החברתי כולו. הוא הסביר כי זכות הקניין, הוא "משהו שטבוע באורח אורגני בעצם הרעיון של החופש האזרחי". ז'בוטינסקי תמך מצד אחד בתחרות כלכלית חופשית וצמצום התערבות המדינה בכלכלה, ומצד שני סבר כי חובתה של המדינה לספק את חמשת 'הממים' - מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. אלא שלא ברור מה ז'בוטינסקי התכוון בכך. באחד מכתביו נאמר: "מוסכם בינינו כי מי שעדיין לא בנה את ביתו יגור באוהל..."

האם יש זכות לדיור?

אמנם הזכות לדיור מוכרת במשפט הבינלאומי, וגם במשפט בישראל יש הכרה מסוימת בזכות לדיור (ראו למשל ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור), אך היקף החובה של הממשלה במימוש הזכות אינה ברורה. גם הדרישה הנשמעת לאחרונה ל"דיור בר-השגה" מעורפלת. לא מובן כיצד קובעים את הזכות, ומי אמור להחליט על היקף הזכות והזכאים. מעבר לכך, העלות של אספקת "דיור בר-השגה" אינה ידועה, ויכולה להגיע לעשרות מיליארדי שקלים. כיצד המדינה אמורה לממן זאת? מדיניות של "דיור בר-השגה" מובילה גם לתוצאות כלכליות וחברתיות קשות. המשבר הכלכלי בארה"ב נולד כתוצאה מהמדיניות אשר תמכה ב"דיור בר-השגה". האם מישהו מעוניין לייבא את המשבר הכלכלי האמריקני לכאן? אחריותו של כל אדם לפרנס את עצמו ואת ילדיו וגם להשיג קורת גג, כל אחד בהתאם ליכולתו הכלכלית. מדוע שאנשים יתאמצו ויעבדו קשה לפרנסתם, עם המדינה תהיה שם ותדאג עבורם למגורים? אם קובעים כי קיימת זכות לדיור, הרי שיש גם לקבוע כי על אחרים לספק את הזכות לדיור. הממשלה תצטרך לכפות על אנשים מסוימים, באמצעות מערכת המס, לשלם עבור "הזכות". כך יוצא שלצורך מימוש "זכות הדיור", שאינה בכלל זכות, פוגעים בזכות הקניין, שהיא זכות טבעית. זהו מעשה בלתי מוסרי בעליל. הסופרת והפילוסופית איין ראנד, הסבירה כי זכויות הפרט הטבעיות, ובראשם זכות הקניין, הם שהולידו את החברה החופשית. בהתאם לכך, ראנד הזהירה כי השמדת החופש מתחילה בהשמדת זכויות הפרט. יש לקוות שמחאת האוהלים והכוח הפוליטי שעשוי להיצבר בעקבותיה לא יובילו לפגיעה בחברה החופשית.