בצער רב קראתי את הידיעה על כך שבמאהל המחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב ביקרו ראש מועצת יש"ע דני דיין, חברים מתנועות "אם תרצו", "בית"ר", ו"בני עקיבא", ותנועות נוספות מהציונות הדתית והציונות החילונית. ”הגענו לשדרות רוטשילד כי אנחנו מזדהים עם חלק ניכר מהדברים שעולים במאהל" הסביר ברוך מרזל שהשתתף בהפגנת הימין בשדרה. למרזל התלוו גם פעילי ימין נוספים - איתמר בן גביר וח"כ מיכאל בן-ארי. זאת ועוד, ברוך הוסיף ואמר: "בנושא החברתי אני יותר שמאל משמאל"... ובכן, לחבר ברוך ולשאר החברים בסיס הסכמה רחבה עם פעילי המחאה החברתית - ובבסיס שבבסיסה, איך לא! - מצוקת הדיור. את מחאת האוהלים לכשעצמה אנתח כבר במאמר אחר ("שיעורי המהפכה, או השיטות הישנות של הקרן החדשה" שיתפרסם בימים הקרובים), על כך לא אחזור כאן. כאן אכתוב רק על מצוקת הדיור ועל הדרישות החברתיות ה"צודקות". ייאמר לזכותם של אנשי רוטשילד שהם בעלי משנה סדורה: בכל תחומי החיים על ישראל להידמות למדינות "הנאורות בעולם הגדול" (קרי - למדינות מערביות מודרניות). מאז תחילת הישוב (עוד לפני קום המדינה) ועד היום, הם, המכונים אנשי "מעמד הביניים", או בטרמינולוגיה הקלאסית של השמאל - ה"בורגנות הזעירה" - תמיד רצו וממשיכים לרצות את אותו הדבר - ה"אירופה הקטנה" בשדרות רוטשילד וסביבותיה, כלומר - אותה מודרנה מערבית אהובה ונכספת )"רק אם אפשר - בלי פוגרומים, בבקשה"). לפיכך, הערכים של הבורגנות הזעירה "הנאורה" ו"המתונה" הם ה"יזמים" המערביים-ליברליים הידועים: קוסמופוליטיזם, אתיאיזם, אינטרנציונאליזם וכו'. עוד ייאמר לזכותה של ה"בורגנות הזעירה", שהיא אכן הצליחה. לב המדינה הוא כאן - בשדרות רוטשילד - לא בירושלים, ובטח שלא בחברון. הודות לאמונתם ואומנותם מדינתנו "התנערה" כמעט לחלוטין מערכיה היהודיים. משטר שלטון החוק ביד ברזל "מיישר" את כל אלה שלא מקבלים על עצמם את המודרנה המערבית. אנו אכן כמעט אירופה "הקטנה" - אפילו עם רגל אחד ב-OECD. וכאן השאלה הגדולה לאנשי המחאה בשדרות רוטשילד: אז מה אתם רוצים, חברים? קיבלתם את מה שרציתם! במערב הקפיטליסטי, במרכזי מטרופולין מבוקשים, מחירי הדיור הם אכן גורדי שחקים. אז למה שבתל אביב זה יהיה אחרת? כמו שזה בכל בירות אירופה הישנה והאהובה עליכם, ככה זה גם בניו-יורק, בטורונטו, בטוקיו ובמלבורן. ומדוע? גם מפני שחפצה נפשם של בני מעמד הביניים להתגורר כאן ורק כאן וגם מפני שהם מ-ס-ו-ג-ל-י-ם לשלם את המחיר הכרוך בזה. איך שכחו יושבי האהלים החושבים את עצמם משכילים את העיקרון "המערבי-מודרני" הבסיסי: המחיר הוא תמיד פונקציית איזון בין הצעה לביקוש, כלומר - אם אין מי שמסוגל לשלם מחיר X, המחיר ירד ואם כן יש המסוגלים - הוא יעלה. ארגון החברה האנושית לפי המודל המערבי-מודרני אינו ארגון צודק, הוא יוצר פערי מעמדות הולכים וגדלים: העשירים מתעשרים, העניים מתדלדלים. זהו המחיר הכרוך באורח חיים לפי המודרנה המערבית הלכה למעשה. ושאף אחד לא יספר "סיפורי סבתא רוזה" אודות לכך שקיים גם מודל של מעין קפיטליזם "מתובל" בסוציאליזם במידה מתונה. הקפיטליזם בעל הפנים האנושיות כבר כאן, במדינת ישראל. כאן מחזיק הקפיטליזם בעל הפנים האנושיות את הנכים שלנו - במדינה בה אחוז הנכים הוא הגבוה ביותר בעולם. כאן נושאת המדינה בנטל של קצבאות זקנה למאות אלפי קשישים שלא עבדו במדינה הזאת אפילו יום אחד ולא חסכו כאן אפילו שקל אחד לעת זקנה - אחוז הקשישים האלה גם הוא חסר תקדים בעולם כולו. כאן משולמים ניתוחים של מאות אלפי דולרים ומחולקות תרופות יקרות מפז לכל דורש - בעבור ביטוח בריאות תמורת תשלום חודשי זעום. כאן עולה שנת לימודים באוניברסיטאות כשלושת אלפים דולר לשנה. כאן, יום-יום מתקיימת הפגנת מעמד הביניים האמיתית - כאשר שישים אלף אזרחים מפגינים יום-יום עם מזוודותיהם בנתב"ג בדרך לחופשה בחו"ל. הקפיטליזם בעל הפנים האנושיות הוא כאן, בישראל. המוחים והמסמפטים שלהם מתלוננים על מחיר הקוטג'? תרתי משמע? על יוקר החיתולים לתינוקות? על המחיר המופקע של עוד פריט זה או אחר? הרי זאת היתממות כלכלית! צריך לבחון את כל הסל ולהשוות את יוקר המחייה בכללותו: כאן, בארץ לעומת אירופה הנכספת!. האם יש לבעל תבונה מינימאלית ספק כלשהו, איפה המחייה יקרה יותר? לא רק בשדרות רוטשילד שואפת "הבורגנות הזעירה" לחברה מערבית מודרנית. מדי שנה מתווספים למעמד הביניים בעולם עשרות מיליונים של תושבי מדינות ¹ ה-BRIC התהליך הגלובלי הזה גובה את מחירו הכבד - מחירי הסחורות עולים בסדרי גודל, ובמיוחד - חומרי הגלם לייצור המזון והאנרגיה. וכשמחירי גלם, מזון ואנרגיה עולים על גדותיהם - תשומות היצור עולות בהתאמה. כך המחירים של מוצרי הבסיס נהיים כפולים ומשולשים. זאת הסיבה העיקרית - והאמתית! - לייקור המחייה בישראל (כמו גם בעולם המערבי-מודרני כולו). לוחמי השוויון הכלכלי רוצים רגולציה?, פיקוח על המחירים?, התערבות רחבה של המדינה בתהליכים הכלכליים? אין בעיה - אך זה לא עולה בקנה אחד עם החלום הנכסף של "אירופה הקטנה" הבורגנית והשבעה סביב שדרות רוטשילד. זה כבר דומה יותר ל"אירופה המזרחית הגדולה" אשר בה, אני מניח, אפילו אחרון הסוציאליסטים-הבורגניים בשדרות רוטשילד לא חפץ. "מהות הכלכלה העולמית היא בכך שאין ארוחות בוקר חינם - מישהו משלם עבורם" - כך ניסח עוד לפני שנים מילטון פרידמן ² את העיקרון המנחה של החברה המערבית-מודרנית. וכאן המקום לשאול את ברוך מרזל, את דני דיין ואת שאר המסמפטים של המחאה החברתית: רבותי, האם שאלתם את עצמכם, מי ישלם על ה"ארוחות בוקר החינמיות" של שדרות רוטשילד? (לא - לא בבתי קפה של שדרות רוטשילד - שם משלמים על ארוחות הבוקר שלהם המפגינים "קשי-היום" עצמם). המהפכנים יודעים את סוד ה-"מי יישלם" טוב מאד. כך לדוגמה, משרה מהפכה אחד ³ כבר הסביר זאת מפורשות במאמרו לפני ימים מספר. סוד ה"מי ישלם" אינו כמוס. אחת מאבני היסוד של דוקטרינת "ישראל מערבית-מודרנית" היא חזון מדינת "סינג-אביב". ומה היא מדינת סינג-אביב, אתם שואלים? זאת תפיסה מרחבית-פוליטית-גאוגרפית האומרת: יש להסתפק ברצועת "ראשון לציון-הרצליה פיתוח" (על-פי גאו-מינימליסטים) או - ב"גדרה-חדרה" (על-פי המקסימליסטים). קרי, מדינת מודל סינגפור עם בירתה - תל אביב - או בקיצור - "סינג-אביב". אזי, אומרת הבורגנות הזעירה, כשנחזיר את כל השאר למוסלמים, הכול יהיה בסדר: שלום ושלווה, רווחה וצמיחה. מי צריך יותר מזה? הנה הדוגמה - סינגפור, אפילו בשטח קטן יותר - ומשגשגת! מה לישראל - סליחה - לסינג-אביב ולירושלים או לחברון?, מי צריך את יהודה ושומרון? הרי 90% מההון כאן - בסינג-אביב. הבנקים וההיי-טק רובם ככולם כאן. כך גם התרבות והאומנות, האקדמיה ו... המחול. מדינה ללא הפסקה!. זאת התשובה - של השמאל והבורגנות הזעירה המוחה - לשאלה "מאין יבוא הכסף". הכסף יבוא מהפסקת ההזרמה: לדתיים ("סינג-אביב היא מדינה חילונית"), למתנחלים ("הם הכובשים") ולתקציב הביטחון ("סינג-אביב החזירה את השטחים למוסלמים וחיה בשלום עם שכניה"). אתה הבנת את זה, ברוך?