כ-6 שעות הקדיש בית המשפט העליון לרופאים מדושני העונג, והדרוזים המבקשים בית לילדים נמקים בחוץ. 3 חודשים מחכים אחינו הדרוזים לפסק דין. הם על מדשאות כבר הרבה זמן, אבל הם לא מחוברים לתקשורת, לא מחוברים לשופטים, אין להם בכירי פרקליטות שיעתרו בשבילהם, הם עותרים לבד. עליהם איש לא יודע והמצלמות לא עטות עליהם. מסתבר שיש צדק ליהודים ויש צדק לדרוזים, יש צדק לרופאים ויש צדק לי, לך, לכולנו – לאספסוף.
כאשר כותבים לבית המשפט שכל הטיפול ברופאים נובע מעתירה חלולה וחסרת כל יסוד, בית המשפט מודיע שאין בבקשה כל חידוש.
כאשר כותבים לבית המשפט שנשיאה נמצאת בניגוד עניינים קיצוני עם העותר (המליץ במסגרת תפקידו בפרקליטות לבטל האשמות פליליות חמורות נגד בעלה של הנשיאה) בית המשפט מודיע שאין בבקשה כל חידוש.
וכששאלתי את הדרוזים על מה הם מוחים הם הסבירו לי, שהם מבקשים צדק, מבקשים קורת גג לילדיהם החוזרים מהצבא, ולא ח"ו על אדמות מדינה, ולא ח"ו במימון המדינה. אבל הם מתייבשים בחוץ, והרופאים חוגגים בפנים.
העותר עתר עתירה אשר לטעמי היא חלולה וחסרת כל בסיס, על-מנת לחייב את ראש הממשלה להתערב בסכסוך, בית המשפט דוחה את בקשתו מכל וכל אך לא דוחה את עתירתו, והדרוזים נמקים בחוץ.
בית המשפט מחליט בדיון הקודם שהצדדים יכינו מסמך המבהיר את הפערים ביניהם.מגיע הדיון הבא, כל אדם סביר סבור שההחלטה הקודמת תהיה במוקד הדיון, אך אף אחד לא מדבר על הרשימה שנדרשה. איזה מן בית משפט זה?, והדרוזים נמקים בחוץ, בשמש - ממתינים חודשים להחלטה, ובית המשפט משחית זמנו על הרופאים.
בית המשפט מציע גישור, הרופאים היו מוכנים להצעה מראש, הם מציעים מתווה של שביתת גישור, שביתה מהולה בגישור. בלי ראש הממשלה (בסוף) והממונה על השכר באולם, והמדינה שמסכימה, כנראה שהמדינה לא ניהלה מעולם מו"מ, כנראה שהמדינה החליטה לפרוץ את הסכמי השכר במשק כולו. רק הדרוזים ממשיכים להתייבש.
השופטים אומרים למדינה, מה אכפת לכם להסכים, תמיד תוכלו לסגת, רק בית המשפט לא מבין, או יותר נכון עושה עצמו כלא מבין, והמדינה לא מצליחה להסביר שהמדינה מייצגת מיליונים רבים של אנשים, ואסור לה בתכלית האיסור לזגזג. יש עליה אחריות, אסור לה להיכנס לנתיבים שהסיכוי לצאת מהם בלי פריצת מסגרת השכר היא נמוכה, ולכן אסור להם להיכנס למתווה שיפרוץ בוודאות את מסגרת השכר. פיצוץ הגישור על-ידי המדינה אינו כל כך אופציה, למדינה אין מתמחים שאפשר לתלות בהם את הפיצוץ, והדרוזים, ממשיכים למחות, אין לבית המשפט זמן עבורם, הוא עסוק ברופאים, אליטת השופטים עוזרת לאליטת הרופאים.
ואז מגיעים למתווה שיוגש למגשר, המדינה שולפת סוף סוף את רשימת הפערים שהצדדים נתבקשו להכין, ומבקשת שזה יהיה בסיס המתווה לגישור, הרופאים מקריצים OUT OF NO WHERE רשימת 4 עקרונות, המדינה מתעקשת שמסמך הפערים יוגדר כמסמך משותף, הרופאים מתנגדים, בית המשפט, תומך ברופאים, מדינת ישראל מפקירה אותנו לרובד אשר חלקים ממנו הם העשירים שבקרבנו.
והדרוזים ממשיכים להתייבש בחוץ. זה לא בית משפט של צדק. זה בית משפט הלוקח את כבשת הרש, את התקציב הלאומי, ותוך ניצול לא ראוי של כח שלטוני, לוקח את כספי הזקנה מקטמונים, ואת כספי החייל הדרוזי שהשתחרר, ומעבירה אותם לרובד של רופאים מסודרים ומאורגנים.
גם בקרב הרופאים יש קבוצה המחייבת טיפוח על-ידי חלוקה אחרת של עוגת הרפואה בארץ ואולי גם בהשלמות על-ידי המדינה, אך לא זו הנותנת את הטון בקרב הרופאים, לא ראינו אתמול בבית המשפט את המיליטנטים מקרב המתמחים (על-אף שהוצהר ש 4 העקרונות כוללים גם את ציפיות המתמחים).
והמדינה חסרת אונים, הממונה על השכר באוצר שותק, אליטת השופטים מתחברת היטב לאליטת הרופאים, סביר מאד להניח שהשופטים מקבלים יחס מועדף במערכת הרפואה והאשפוז, ולכן "סביר" גם שהשופטים יכירו להם תודה, כך זה לפחות נראה על-פי מבחן התוצאה. ורק הדרוזים נמקים בחוץ יום, ועוד יום – לבית המשפט כנראה אין זמן עבורם, הרופאים המקושרים ומתוקשרים, עקפו אותם בתור.
