מר ארז הנכבד: הנושא שכר דיפרנציאלי
מכובדי,
אני מורה בישראל. בבית הספר בו אני מועסק יש שלש כתות מקבילות ובכולן למדנו דברים שאומר התלמוד על הפסוק "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי". התלמוד פוסק שתורה אינה סחורה. אין לה מחיר. כולה ערך, ועל כן ראוי היה ללמדה חינם כשם שהקדוש ברוך הוא עצמו לימדה את עמו חינם. אך גם מורה צריך לחיות. איך מתגמלים אותו? משלמים לו בעבור הזמן שהשקיע שכר הקרוי "שכר בטלה" או "שכר שמירה" או "שכר פיסוק טעמים" ושיעורו כשכר העבודה הממוצע במשק.
הנה ערכנו מבחן, כל מורי הכתות המקבילות ואני הקטן, וזכיתי שתלמידי היטיבו לשלוט בחומר מכל התלמידים. תוגמלתי על כן על-פי ההסכם שהואלת לחתום עם שר החינוך בבונוס ברוך השם.... תלמידי שלמדו יפה כל כך לשון התלמוד "מה אני בחינם אף אתם בחינם" ברכו אותי על ההישג שלי, אך תלמידי הכתות המקבילות שלא למדו ולא שנו את פרקם כתלמידי, בזו בסתר ליבם למוריהם שנכשלו, לא בהוראה, כי להוראה אין מחיר, אלא בזכייה בבונוס ברוך השם.
שאלתי מר ארז, מה עלי לעשות? לומר לתלמידי כי זה כך היום בחיים, מה שלימדתי זה עניין אחד ומה שקיבלתי עניין אחר, או אולי עלי לוותר על הבונוס ולפגוע בכך ברפורמה עליה הואלת לחתום אתה ושר החינוך ובלבד שחברי המורים לא ימצאו מפגרים אחרי הישגי תלמידי?
אני מבין היטב מר ארז הנכבד שבמסגרת מה שעיתונים יומיים מרבים לכנות כניאו קפיטליזם או ככלכלת השוק או כעידוד התחרותיות במשק, לא הייתה לך ברירה אלא להעמיד את התפיסה היהודית עתיקת היומין על דעת וחוכמה כערך ולא כסחורה - על ראשה. אני מבין כי רצית להיטיב עם המורים, לאו-דווקא כולם, אלא אלה שיכולים, שמסוגלים, שיש אפשרות למדוד את הצלחתם, ולכן אזרת עוז לתמורה וחתמת אתה ושר החינוך על רפורמה שאינה כלכלית אלא על-פי גינדורה. לאמת היא רפורמה חינוכית במלא משמעות המילה. פעם אמרו חכמינו כי "אם אין קמח אין תורה ואם אין תורה אין קמח" עכשיו באה הרפורמה והפכה את התורה עצמה לקמח.
אתה איש מנוסה מר ארז. אתה מבין כי עם הרפורמה הזאת הגלית את המורה לשוק. שם שמים אותו. שם יש בסטות בהן שוקלים מה מחירו של קמץ אלף-או, של לוח הכפל, של למד הפועל, של עשרת הדברות של חוקי הפיסיקה של הגות הפילוסופים, הכל על-פי מה שהקליינטים הצליחו, איך אומרים היום, להפנים ועל-פי סברה עליו הסכמתם אתה ושר החינוך, כי הצלחת התלמיד היא עדות להצלחת המורה. אבל אתה יודע זה מסובך.
פתאום עומדים בבסטות מעריכים ממעריכים שונים ואינם חדלים למדוד מה שווה הצלחה של מורה שנקרא ללמד כיתה של ילדים שאינם מי יודע גאוני גאונים אל מול הצלחת מורה שנעזר מן הצד בלי ידיעתו במערכת של מורים פרטיים שהכינו את התלמידים ליום הבונוס ברוך השם של המורה שלהם.
זה מטריד אותי מר ארז. אני עצמי זוכר מורים ששינו את חיי אף על-פי שלא גמלתי להם בהשגת ציני בונוס ראויים, מורות שלימדו אותי להיות רגיש ליופי, למידות, לצרכי הציבור, מחנכים שנטעו בי יצר לעשות בעבור ילדים אחרים מה שהם עשו בעבורי. לא היו לנו ציונים על כל אלה, אפילו אהבת העם הארץ והמולדת לא הוטמעה בנו בשיעורים שנגמרו בבוחן. טיילנו בארץ, ספגנו את החלב והדבש שמתחת לסלעיה דרך וורידי כפות רגלינו. מי קיבל על כך שכר דיפרנציאלי שאתה ושר החינוך חתמתם עליו?
אני פונה אליך כי אני מלא הערכה על המאבק ארוך השנים שניהלת ואני משוכנע כי לא היית מסיים אותו אילולי היית משוכנע כי השכר הדיפרנציאלי שאתה ושר החינוך חתמתם עליו הוא פסגת הישגיך החינוכיים, ואילו אני, מורה צנוע אחד ממורי ישראל לא מסוגל להתנהל עם ההישג הזה נינוח ושלם. התוכל להניח את דעתי?.
אני שייך לעם קטן שהנחיל לילדיו בדורות הרבה בארצות רחוקות וקרובות ובאקלים שהיה לרוב עויין אהבת תורה ויראת שמים בשכר פיסוק טעמים עלוב למדי וזכה כפי שאתה יודע להישגים, לא מדידים, אני מודה, מרשימים. האם אחרי שחתמת אתה ושר החינוך על השכר הדיפרנציאלי, לא הוצאת באקראי חוליה גדולה מדי מתוך השלשלת?
בתודה ובכבוד יצחק מאיר.
נ.ב. לא שיגרתי את המכתב למר ארז שחתם על מסמך ההסכם ההיסטורי עם שר החינוך. חששתי משום כבודו כי לא יוכל להשיב לי בכל נפשו ובכל לבבו, ולמה אביכנו...?
