מאז פרצה המחאה החברתית - כלכלית , נשמעים קולות שונים ומשונים, בעד ונגד. לגיטימי לחלוטין. בלתי לגיטימי, לעניות דעתי, לטעון טענה מופרכת מיסודה: או ביטחון או רווחה כלכלית. מי שטוען טענה זו משקר במצח נחושה מתוך כוונה להותיר את המצב הנוכחי על-כנו . השורות הבאות תנסנה להפריך, כאמור, שקר זה.
ביטחון לאומי, על-פי ההגדרה המצומצמת, משמעו "תחום העוסק באתגר העומד בפני המדינה בהתמודדותה עם איומים חיצוניים הבאים לידי ביטוי בהפעלת הכוח". יש המנסים למתוח הגדרה זו גם אל עבר האיומים הפנימיים, דוגמת מעשי פשע וכולי. הגדרה זו יש בה התכנסות אל תוך המערכת הצבאית - ביטחונית ואמונה על הביטחון ממש. השאלה היא האם ביטחון לאומי באמת הוא רק הפעלת כוח צבאי או שמא כדי להפעיל את הכוח הצבאי ישנו צורך בבסיס איתן הרבה יותר?
ההגדרה המקובלת כיום בקרב רוב העוסקים בתחום היא: ביטחון לאומי "חייב להביא בחשבון את כלל מרכיבי העוצמה של החברה במדינה ולטפל בהם, שכן עליהם נבנית יכולת ההגנה. לכן, במסגרת הביטחון הלאומי צריך לעסוק גם בכלכלה, בשסעים החברתיים, בחינוך, בטיפול באוכלוסיות חלשות, בזהותה של החברה ולכידותה. רק כך ניתן יהיה לעמוד בפני האיומים החיצוניים והפנימיים".
מדינת ישראל של שלושת העשורים הראשונים דגלה בתפיסה הראשונה של ביטחון לאומי עד שהגיע עידן ההפרטה המואצת. ההתפתחות הטכנולוגית והנגישות למידע אפשרו לכלל אזרחי ישראל להבין שההשקעות הבלתי ריאליות בצבא ומערכות הביטחון האחרות וההזנחה הפושעת של כול תחומי החיים האחרים הן הכרח מגונה. ככול שהחברה הישראלית התפכחה, כך הבינו רבים שמה שמוכרים המנהיגים לעם אלה הם שקרים לבנים, במקרה הטוב, או שקרים גסים, במקרה הרע. ההזנחה של תחומי החיים השונים קרי כלכלה, חינוך, בריאות, שסעים וכולי, גרמה למה שאנו חווים כיום בישראל.
המערכות הממשלתיות קורסות, ויש האומרים שהן קרסו מזמן. אין המדובר בתופעת טבע בלתי צפויה אלא במעשה בני אדם שכול המודעות שלהם למתרחש בתוך החברה מהם והלאה. לפתע קם מעמד הביניים שהבין שהשלטון עובד עליו בעיניים ואיננו מוכן להשלים אם המציאות שבה העומס עליו גורם להתמוטטותו. זהו המעמד הנושא על גבו את המעמסה הגדולה ביותר: עבודה קשה, השתכרות מועטה, הוצאות בלתי מובנות וחלוקה בלתי הגיונית ובלתי צודקת של החובות. לא בכדי אנו עדים לכך שהמחאה אינה מתמקדת בנושא הקוטג' או הדיור בלבד אלא בכול אותם נושאים, גדולים כקטנים, ששפוט מטביעים את האזרחים.
אזרחים ממורמרים וקשי יום לא יבואו להתגייס לשירות צבאי. האגדה שמא כול העם צבא טובה כדי להרדים את הילדים. לא כאן המקום לפתח זאת. מספיק לקרוא את הנתונים לגבי הגיוס כדי להיות מודאגים. גם למילואים לא מגיעים מספיק אנשים כי כשהכול קשה, למי יש ראש למילואים. רוצים עוד ועוד לעבוד כדי לפרנס או כדי לא למצוא את עצמם מפוטרים. זאת ועוד; כאשר אזרחי ישראל מביטים אל מערכת החינוך המרוסקת, מערכת הבריאות החולה, מערכות החברתיות בלתי יעילות לחלוטין, הם שואלים עת עצמם שאלות קשות.
המנטרה של העוגה שאינה מספיק לכולם, שחוקה ושקרית. הבזבוזים הנובעים ממדיניות גרועה וניהול כושל בחינוך, בריאות, כלכלה וחברה עצומים. אין צורך להוסיף תקציבים. יש צורך להרוס את המבנה הנוכחי של המערכות, לבנות מחדש הכול לפי סטנדרטים מקצועיים ולא פוליטיים במובן הזול ביותר של המילה.
אם נעשה זאת, כולל במערכת הביטחון והצבא, כסף רב מאוד הנאמד, בהערכה גסה, בעשרות רבות של מיליארדי שקלים (כן,כן!) יופנו לצרכים האמיתיים של האזרחים ולא יבוזבז לחינם. ותפסיקו לדקלם את המנטרות המוכרות, דוגמת "או ביטחון או רווחה". יש מספיק משאבים אלא שהם מבוזבזים בצורה פושעת.
