"אתם יכולים להירגע, אין שביתה בספטמבר" - חוזר ומודיע בקולו המוכר, בתשדיר "חגיגי" מיותר ויקר, אדון רן ארז, ראש הסתדרות המורים, לקראת פתיחת שנת הלימודים. הנה כי כן חידוש בארצנו: "אין שביתה" - זה הניוז, זו החדשה, וכדי להעצימו חוזרים עליו בגאווה בלתי-נסתרת חזור ושדר ברשת ב'. הניוז האמיתי העולה מהתשדיר הוא שאני, רן ארז, חי וקיים, ותשמעו ממני ברצונכם ושלא-ברצונכם, בין בשביתה ובין באי-שביתה. אכן, שיעור מאלף לתאבי פרסום.
אבל מה שחשוב יותר היא עצם העובדה, שמ"ספטמבר האיום", המתדפק בשער, נחסכה מאיתנו צרה אחת לפחות: שביתת לימודים בפתח השנה החדשה. שהרי ספטמבר הקרוב הוא חודש מלא פורענויות, כך מהלכת עלינו אימים התקשורת, שתיים מהן בולטות במיוחד: "הפגנת המיליון" במוצאי שבת שבה מאיימת על בית ישראל דפני ליף מכפר שמריהו הדוויה, וההכרזה על "המדינה הפלשתינית" שבה מאיים עלינו אבו-מאזן מרמאללה.
זוכרים את "הפגנת המיליון" בקהיר? כן, כן, זו שהתרחשה ביום שישי מול שגרירות ישראל במצרים. מה לא פימפמה התקשורת בימים שקדמו לאירוע. זו תהיה הפגנת-זעם חסרת-תקדים בהיקפה, ביטוי של גל השנאה לישראל הגואה בציבוריות המצרית. אמנם, אין להכחיש. במצרים שלאחר מובארק רבו שונאינו. הם מבטאים את עוינותם בשריפת דגל ישראל, בקריאות מתלהמות לניתוק הקשרים ול"נקמה". ואולם ביום שישי באו בקושי אלף מצרים מוסתים להשתתף ב"הפגנת המיליון".
במוצאי-שבת הקרוב, וזה כבר בתוך ספטמבר, יהיו בוודאי בחוצות תל אביב יותר מפגינים מאשר בקהיר בשבוע שעבר. גם הפגנה עתידית זו מתויגת בתקשורת ועל-ידי המארגנים כ"הפגנת המיליון". הם לא מהססים לתייגה כך למרות האכזבה של מוצאי שבת האחרונה, כאשר אלפים בודדים נענו לקריאות מנהיגי המחאה לצאת לעוד מצעד לשום-מקום.
קודם לאותו סיבוב מאכזב במחאה בת החודש-וחצי, חזרה התמונה התקשורתית על עצמה בשבת ובמוצאי-שבת: שדרי הטלוויזיה בכל הערוצים עשו כל מאמץ לשרת את המארגנים, לחמם את הזירה לקראת חידוש הפגנת מחאת האוהלים, סיפרו שוב ושוב על הנואמים, על האמנים, על הזמרים ועל יתר האטרקציות, כולל זו ששמה נועם שליט, כשהם מאפשרים למרואיינים לקרוא ישירות בשידור חי להמונים לבוא ולהצטרף למצעדים ולכינוסים - אך לשווא.
מה יהיה במוצאי-שבת הבאה? קשה להתנבא באשר למספרים, אבל התחושה היא שזו תהיה הפגנת-נטו של השמאל הישראלי, כשבתוכו יבלטו חניכי תנועת הנוער הסוציאליסטיות, מהפכנים מקצועיים מכל אגפי השמאל הקיצוני והקיקיוני, שרוצים בהפלת הממשלה בכל מחיר, תחת הכיסוי של "צדק חברתי". דגלים אדומים, כרזות ילדותיות של "השומר הצעיר" ותמונות-קריקטורות של נתניהו שיתנוססו ברמה, יבהירו לכל מי שטרם תפש, מהי המגמה, מה המטרה, מי ומה מאחורי כל ההתפרקות הזו.
הציבור ברובו הבין כבר מזמן, כי מחאת האוהלים (הריקים ברובם) אינה אמינה, אינה ממוקדת, אינה רצינית, אינה ראויה. רבים מן המשתתפים בה הם בטלנים חסרי-תקנה, שאינם תורמים לחברה וליצירה, מעלים דרישות מופרכות. וכן, תמיד אותם פרצופים מיוזעים מאחורי השדרנים שמדווחים "מן השטח". כמה משעמם.
זוהי הפגנה המונהגת בחוסר אחריות לאומית ומתוך מטרה פוליטית חד-משמעית. אז נכון, צפויים יותר מפגינים נגד ממשלת ישראל בתל אביב מאשר היו בהפגנה נגד ישראל בקהיר, אבל הדעיכה של ה"מחאה" המלאכותית בקרבנו כבר ברורה לכל, ארסנל התירוצים כבר מתמלא.
