יש המסכימים עם תנועת המחאה החברתית-כלכלית (כן, חובה להוסיף את המונח "כלכלית" להגדרת התנועה) ויש שאינם מסכימים או מסתייגים. הכל לגיטימי. אולם, על דבר אחד נראה שכולם מסכימים. נוצר כאן מעין תהליך "עוקף מפלגות ונציגיהם" והעם מקיים דיאלוג (או ליתר דיוק מו"מ ישיר) עם הממשלה ונכון יותר לומר עם לשכת ראש הממשלה והעומד בראשה.
לפתע המפלגות וחברי הכנסת (ואפילו חלק מהשרים) נראים כל כך מיותרים. אינך יכול לשאול את עצמך את השאלה המתבקשת: כיצד יתכן שהחברה והכלכלה הישראלית מאופיינים בכל-כך הרבה עיוותים, בעיות מבניות ואוזלת יד וזאת למרות הפעילות הענפה של חברי הכנסת. מה התוצאה המצטברת של מאות הצעות החוק המונחות על שולחן הכנסת, כאשר חלקן מגיע לקו הסיום. מה תרומתן של החלטות הממשלה והצעות החוק ביוזמתה - אם הכל נראה כה מעוות ולקוי?
יהיו כאלו אשר יאמרו כי אין זו טעות - זו המדיניות המכוונת של הממשלה ומפלגות הקואליציה. העיוותים והליקויים אינם פרי אוזלת יד או טעות, אלא מדיניות מכוונת. אני אינני נמנה על אלו המאמינים שזה המצב. אני מאלו המאמינים כי המערכת הפוליטית שלנו פועלת בראש וראשונה למען קיום המפלגות וחיזוקם, אח"כ לקידום מעמדם של נבחרי הציבור עצמם ורק אחרי כן לטובת הכלל. כמובן, אמירה זו היא כוללנית - יש מבין נבחרי הציבור גם אנשים ערכיים ביותר, נמרצים, איכותיים, המקדמים נושאים בהחלט חיוניים לחברה ולכלכלה הישראלית.
אולם, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי ברמה האסטרטגית הכלכלה והחברה הישראלית נמצאת במציאות של עיוותים בעייתיים, אשר עלולים לגרום לקשיים חמורים בעתיד והם אלו אשר גרמו לפערים החברתיים החמורים, להתמוטטות השירותים החברתיים, להצטברות ההון בידי מעטים, בריכוזיות ואי התחרותיות של המשק ועוד "מחלות" רבות.
איפה הם היו? מה התוצאה המצטברת של עבודתם?. אבל לא פחות מכך אנחנו - אזרחי המדינה, נהנים כעת מדיאלוג איכותי בין העם לבין ועדת טרכטנברג. אין זה משנה עם תנועת המחאה מקבלת את הוועדה או לא, לפחות אנו עדים כאן לדיאלוג תרבותי, סבלני, קשוב, שקוף בין אלו שרוצים להשמיע ואלו שרוצים לשמוע. בפגישות עם ועדת טרכטנברג נשמרת מסגרת הזמן של כל דובר ודובר, אין הפרעות וקריאות ביניים, כולם ישובים במקומם - מציאות כל כך שונה מדיוני הכנסת בה חברי כנסת נכנסים ויוצאים בישיבות הוועדה, לעיתים אין להם כלל מושג על מה הם מדברים ואין להם את היכולת להקשיב לדברי הציבור ואפילו חבריהם.
כל הנוכחים בדיוני הוועדות יוצאים ובאים ללא כל הפרעה, מדברים בטלפונים הניידים ושולחים וקוראים מסירונים (לאחרונה עת חדר ה iPad) רבים גם גולשים באתרי האינטרנט. דברים חשובים ומכריעים נידונים ללא כל חומר רקע מסודר וללא שחברי הכנסת (לא כולם) מגיעים מוכנים לישיבות ומצטיידים בחומר מתאים.
והנה, הדיאלוג, קשה ככל שיהיה, מתנהל באופן תרבותי ואיכותי. ועל כן, לפתע נראה כי כמה טוב שהכנסת בפגרה וחברי הכנסת אינם מתערבים בתהליך דמוקרטי זה. כדאי שילמדו מכך ויפנימו זאת במהלך המושב הבא של הכנסת.
