X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
אני מפרסם את הסיפור כאן כי האמת סביב מושג ה"צדק החברתי" נשכחה ופתאום הופיע דור שמתגעגע אליו מחדש ואין חדש מתחת לשמש
▪  ▪  ▪

הסיפור הבא הוא למעשה די "עתיק" (הרי לא נולדתי אתמול): היה לי דוד, חיים שמו, אחיה הגדול של אמא שלי, ובשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה הוא, כמו רבים מצעירי יהדות רוסיה, היה ציוני. הארגונים פעלו אז בצורה חצי מחתרתית - השלטון הקומוניסטי עדיין לא הגיע לשיא "השוויון והחופש". הוא היה חבר ב"החלוץ" ואמי - "השומר הצעיר". שלוש פעמים דודי ניסה לעבור את הגבול בין ברה"מ ורומניה כדי להגיע לארץ ישראל. פעמיים תפסו אותו אנשי משמר הגבול הסובייטי ופעם שלישית, אחרי שהוא כבר עבר את הגבול, תפסו אותו אנשי משמר הגבול הרומני, שדדו ממנו הכל, הרביצו וזרקו בחזרה לברית המועצות. לא היה לו כסף אפילו להגיע הביתה והוא נאלץ ללכת עשרות קילומטרים ברגל.
עם התפתחות הסוציאליזם ו"הצדק והשוויון החברתי" - כל החשודים בפעילות ציונית אט אט "נאספו" ונשלחו ל"מחנות העבודה". גם דודי בשנת 1938 נעצר הואשם בציונות, נשפט על-ידי השלישיה (כינוי למשפט שדה) ונשלח לעשר שנים במה שכונה "מחנות עבודה".
סלחו לי על הפתיח הארוך במקצת - כי למעשה הסיפור בעצם רק מתחיל. בפעם הראשונה ראיתי את דודי בשנת 1948 כאשר הוא השתחרר מ"מחנות עבודה" והגיע אלינו להתייעץ עם אמא ולחפש כיוון ודרך בחייו, לבסוף הם התיישבו בשכנות אלינו: הוא מצא עבודה והביא את משפחתו. כשהייתי ילד שמעתי ממנו הרבה סיפורים על החיים במחנות, את רובם אני כבר לא זוכר, אבל הסיפור המעניין נשאר בזיכרוני - בגלל הקשר לאירועים אקטואליים והתעוררות דור שמתגעגע לצדק ושוויון סוציאליסטי אנסה לשחזר אותו כאן:
ב"מחנות העבודה" דודי נשלח למכרות הפחם בצפון רוסיה, באזור חוג הקוטב הצפוני שנקרא וורקוטה - Vorkuta. שם עבד עימו אדם שהגיע לברה"מ מארץ ישראל (פלשתינה) בשנות 1925-30 - לא זוכר בדיוק.
הוא סיפר לדודי שהיה פעיל קומוניסטי בעת שהותו בארץ ופעל בצורה נמרצת כנגד העליה ארצה. לפי תיאוריו האוניות היו מגיעות לנמל תל אביב או יפו ונשארות בים בעת שהנוסעים היו מועברים בסירות לחוף. לפני שסירות ההעברה היו מספיקות להגיע לאוניות הוא וחבריו היו מגיעים וצועקים לאנשים על הסיפון:"אל תרדו! זו ארץ אוכלת יושביה! כולנו מתים מקדחת, מרעב, מניצול של עשירים! ואם אנו לא מתים ממחלות - אז ערבים הורגים אותנו!" כך זה נמשך כמה שנים טובות עד שמישהו אירגן קבוצה שהחליטה לנסוע לברית המועצות ולהשתתף בהגשמת הסוציאליזם והצדק החברתי שם. הם הגיעו, התפלגו לכמה קבוצות, לקבוצה שלהם נתנו קרקע בחצי האי קרים (Krim) - ושם הם הקימו קולחוז (משק משותף) שהתפתח מצוין - אבל בשנות השלושים כל הפעילים שהגיעו מארץ ישראל התחילו להיעלם, עד שהגיע תורו של אותו בחור והוא נעצר. האשימו אותו בבגידה, הכריחו אותו לחתום ולהודות שהוא סוכן אנגלי ומרגל. התמזל מזלו והוא לא הוצא להורג אלא קיבל עשרים וחמש שנות עבודת פרך ב-"מחנה עבודה". מהמחנה הזה הוא כבר לא יצא ונקבר באזור קרח הקוטבי - וורקוטה. כל אחד ודרכו, כל אחד וגורלו.
אני מפרסם את הסיפור כאן כי האמת סביב מושג ה"צדק החברתי" נשכחה ופתאום הופיע דור שמתגעגע אליו מחדש ואין חדש מתחת לשמש. ההיסטוריה יכולה לחזור וסיסמת "הצדק החברתי" יכולה להוביל מחדש לרודנות מהסוג השפל ביותר. אין כאן דרך חזרה. בחברת "הצדק" הזו יש רק עבדים.
הסיפור הזה הוא לזכר דודי חיים מיטניקוב, שחזר חולה שחפת אחרי עשר שנות "צדק חברתי קומוניסטי" ולא זכה להגיע לארץ ישראל, אבל כאן גרים נכדיו וניניו.
יהיה זכרו ברוך!

תאריך:  04/09/2011   |   עודכן:  04/09/2011
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
סיפורו של דוד חיים
תגובות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  כתוב תגובה 
1
קשקשן, דמגוג, לך לישון כלומניק
מטאטא  |  4/09/11 16:40
 
- כולם ישנים בלילה????
כתומית  |  4/09/11 17:36
 
- מטאטא
מטוס  |  4/09/11 18:14
2
ביסמרק בתגובה:"מי שלא היה סוצי
קורןנאוה טבריה  |  5/09/11 05:54
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
חניאל פרבר
התרועה בשופר המאפיינת את ראש השנה מראה את החשיבות הגדולה ליום שבו אנו, באי עולם, ממליכים את הקב"ה עלינו למלך    מדוע אנו קוראים בקריאת התורה של ראש השנה את פרשת העקידה    דברים על ייחודו של השופר
יובל לובנשטיין
על-מנת לצאת בשלום מחודשיים גדושי הוצאות, מוצע לא להתפתות למבצעים השונים המוצעים ברשתות ובחנויות, ולרכוש רק מה שבאמת נחוץ לנו
מיטל סגל-רייך
המאבק החברתי בשחיתויות ציבוריות הוא חשוב וראוי. ואולם, האם ניתנה הדעת על כי האב הזקן והמשכיל הוא אדם שהתפרנס כל חייו ומתקיים ככל הנראה מפנסיה ראויה? ההנחה הטבעית שהוא נופל כ"עול" על צוואר משפחתו, שלא לומר על "הקופה הציבורית הדלה", משקפת אף היא אותה תובנה של זיהוי הזיקנה עם תלות ועם מעמסה
פרד כהן-קידר
המחאה החברתית הצודקת הוציאה לרחובות כחצי מיליון איש. טוב מאוד! אבל מה הלאה? מה עושים עם ההצלחה הזאת? מה יהיה לאחר המחאה? מה יהיו ההישגים? הנה כמה טעויות חמורות שעושים המוחים במחאתם
מוטי שפירא
על דבר אחד נראה שכולם מסכימים במחאה החברתית-כלכלית - נוצר כאן מעין תהליך "עוקף מפלגות ונציגיהן" והעם מקיים דיאלוג או ליתר דיוק מו"מ ישיר עם הממשלה, ונכון יותר לומר עם לשכת ראש הממשלה והעומד בראשה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il