אני מודה: ליבי התחמם למראה מאות האלפים שגדשו את ככר המדינה - ובטח נהניתי מההופעה הקצרה של אחד הזמרים הגדולים בישראל - אייל גולן.
מבקש גם שלא תטעו: את הצורך בשינוי מהותי של החברה הישראלית באמצעות הפוליטיקה (כי זו הדרך הדמוקרטית היחידה) - הבעתי עם אחרים לאורך שנים, גם במחאות והפגנות לא מעטות - ועוד טרם נולדו ילדי המהפכה הנוכחית.
כי אנו מתבוססים במדמנה שכבר אין צורך להסביר - שהרי יצאנו לרחובות והסברנו לכל הסוקרים שמבלבלים לנו את המוח אחרי שקבעו בסקרים "בשמנו" כי "בישראל הכי טוב לחיות" - כי הכל מבוסס על גחמות מתוזמנות וממומנות על-ידי הממסד.
בישראל בלתי אפשרי לקנות דירה, אלא אם אתה מיליונר. בישראל אי-אפשר לגדל ילדים, אלא אם אתה הופך לעבד - כמו אשתי ואני שתרמנו חיינו לגידול ארבעת ילדינו, וכעת עוזרים בגידול הנכדים.
בישראל אי-אפשר לגמור את החודש אפילו שני בני הזוג עובדים - כי כבר בתחילת החודש אתה חייב לממן את כל ההוצאות העלוקות על צווארך - והסוף מוכר.
בישראל אין תחבורה מסודרת, וכל מערך המשרד האמון על התחבורה הציבורית, הפרטית, תאונות הדרכים ומה לא?... אינו קיים.
בישראל אין חינוך אמיתי לילדים, וגם את זה מאלצים אותנו לבלוע בתשלום.
בישראל לא נותנים לך שכר עבור עבודתך, וכל מה שנשאר לך לעשות זה ללקק לבוס שלך את התחת עד שייגמר לך הרוק או הכוח - ואז תפוטר לטובת עובד זול יותר. איכות העובד איננה כלל מרכיב בתחשיב.
בישראל אתה חייב להיות אזרח שומר חוק - אבל אינך זכאי לחלק האחר בחוק המחייב את הרשות המבצעת לאפשר לך גם ליהנות מזכויות.
למעשה בישראל אין דמוקרטיה.
בדמוקרטיה יש את הכנסת שמפקחת על הממשלה ומוודאת שאינה סוטה ממסגרות החוק - בכל דבר ועניין. בישראל הכנסת היא למעשה גם הממשלה, ואם נותרו חברי כנסת שאינם בקואליציה - דינם להמשיך ולדבר - אבל רק לכיוון הקיר. במקרה זה הקיר איננו אפילו כותל.
אז היה יופי של הפנינג, ואפילו הוצאנו את הילדים להופעה של אייל גולן כדי שיראו במו עיניהם את הדמוקרטיה בפעולתה. השאלה שכולם שאלו אפילו תוך כדי הליכה ברחובות ת"א היתה: ומה הלאה?!
צר לי לבשר לכולנו: אין ולא יהיה הלאה!!
ועדת טרכטנברג תגיש מסקנותיה. ממש לא משנה אם תהיינה אמיתיות, חשובות, ואולי אפילו מרעננות. על מסקנות יבשות הס מלדבר בשלב זה.
אבל מיד נכנסים החגים. למי יש ראש לעסקים בחגים? בטח לא לביבי ששרה נושפת בעורפו.
אחרי החגים?... כאן אני מתחיל לגחך אבל נזכר בכובד העניין שלפנינו - וממשיך לחשוב נכוחה. מה יהיה אחרי החגים? אחרי החגים נתחיל להרגיש על בשרנו כיצד פגה השפעת סם המחאה של הקיץ.
אחרי החגים נצטרך לחפש עוד כסף לשכר דירה.
אחרי החגים נמשיך להרגיש את חנק המינוס בבנק.
אחרי החגים נמשיך לחפש עבודה, וכשנמצא כזו, נמשיך להתפלא שהמשכורת מכסה רק חלק מההוצאות השוטפות.
כי אחרי החגים לא יהיה נס.
כי אחרי החגים נהיה עדיין באותה מדינה בה הדמוקרטיה המצחיקה הזו משאירה את אותם מושחתים (אה שכחתם שהם מושחתים שחלקם הגדול אפילו נאשם בפלילים?"...) על אותם כסאות, באותן עמדות כח, ובאותן מישרות קובעות את גורלנו.
כיצד כל זה משתלב עם המאמרים הנוקבים בהם לא הסכמתי שמחאה כזו תקום על ליף המגלחת רגליה בלי בושה מול מצלמות הטלוויזיה שמלוות אותה עוד טרם פסעה צעד אחד לעבר רוטשילד... תבינו כי אבני היסוד שלנו ושל מסד חיינו לעולם לא יישתנו אם בכוח ועוד יותר כוח יאכילו אותנו בפירות בוסר, ועובדה: העם לא יצא ברובו הגדול מגדרו - ולרחובות. מי שיצאו היו הרבה מאוד תמימים, אנשים טובים ומקסימים, כאלה שהסבירו כי רע להם, אבל רבים מאוד נשארו בבית - ולא רק כי לא רצו להתאמץ ולעשות ג'וגינג.
נשארת השאלה הרטורית: אז מה אתה מציע?
התשובה נשארת גם באמת הכואבת: אני מציע שנעיף לכל הרוחות את כל הזבל הזה שנמצא בכנסת ויחזור לשם גם בבחירות הבאות - ובדרך של מחאה אמיתית בלי ליף וייפי הנפש האחרים שלצורך "הצלחתם" מגייסים גם הופעות של אמנים - עם כל הכבוד להם כאומנים. מחאה שבאה לדרוש שינוי איננה מתנהגת כפסטיבל רוק.
יבואו מומחים בתחום מדעי המדינה שיסבירו לי כי הפעם יש סיכוי להקמת מפלגה עממית חדשה... שתהיה מורכבת מכל מנהיגי המחאה הענקית הזו.
אקצר בתגובתי: נדמה לכם שחצי מיליון איש שהיו אתמול ברחובות, יצביעו בעד הגוף החדש הזה?
ברור שלא!! אז מה הקישקוש על מפלגה עממית חדשה?! לא הייתה ד"ש? לא הייתה שינוי?
הבעיה הייתה ונשארה בנחישות העם הזה להביא לשינוי הן פרסונאלי והן מהותי בשלטון בישראל והתרומה שלו לבוחריו - ואת זה אינני רואה מתבצע באמצעות ועדת טרכטנברג, בטח לא באמצעות ביבי ושטייניץ - ולבטח לא אם נכניס את ליף וחבורתה לכנסת.
מה שמפחיד בכל הסיטואציה הזו ברור וכואב כמו פצע פתוח בשמש: כגודל הציפייה כך תהא גודל האכזבה.
ד"א, כמה עולה היום קוטג'?!
