ההודעה הדרמטית של
שולה זקן, מזכירתו של ראש הממשלה לשעבר, מר אולמרט, הכניסה את מגידי העתידות ו"אבירי" שלטון החוק ללחץ ממשי. משמעותה של ההודעה היא שאלה אשר חזו שחורות ועשו הכול כדי להפיל את אולמרט רואים את האופק מתרחק יותר ויותר. מה יעשו עתה? הרי הם יהיו חייבים, במוקדם או במאוחר, להסביר איך הם נתנו את ידם לפוטש נגד ראש ממשלה נבחר בישראל.
לבנה נוספת בבניין הקלפים שנבנה עד היום ב"פרשת אולמרט", היינו התרומות של טלנסקי, גם היא נפלה. צוות ההגנה של מר אולמרט המציא חוות דעת משפטית של מי שהיה אז עורך דינו וכיום שר המשפטים:
יעקב נאמן. מן המסמך שפורסם בתקשורת מתברר שחוות הדעת של מר נאמן מוציאה את העוקץ מכול "פסטיבל טלנסקי". יש לזכור שעבור התביעה עדותו של טלנסקי הייתה צריכה להוכיח שמר אולמרט קיבל כספים במרמה מאדם שאמינותו, לכאורה, מפוקפקת מאוד.
למרות כל אלה והאשמות אחרות שלא הוכחו בבית משפט, נוהל מסע אכזרי של רצח אופי כלפי ראש הממשלה לשעבר עד כדי שנאלץ לפרוש מתפקידו. זהו מעשה חמור ביותר היות שהזכות הבסיסית שיש לכול אדם, חזקת החפות, לא פעלה במקרה זה. ההשלכות של הפרשה עוד ידונו בפורומים משפטיים כאלה ואחרים, ועוד יתברר שנפל דבר בישראל: פוטש מאורגן היטב כלפי ראש ממשלה מתוך ידיעה ברורה שהתפטרותו מביאה, בהכרח, תביא לבחירות חדשות. מהלך ההיסטוריה שונה לא על-ידי הבוחר או נציגיו בכנסת אלא על-ידי קומץ אנשים. למען הסר ספק, אין במשפט זה כדי להטיל דופי על היועץ המשפטי לממשלה לשעבר,
מני מזוז, אלא יש כאן בעיה של השיטה כולה. לא יתכן שרק בגלל חשדות, ראש ממשלה יודח מתפקידו. מסתבר שכן אפשרי. אם נסכם את פרשת אולמרט, עד עתה, נוכל לומר שהיה זה פוטש שלטוני במלוא מובן המילה.
רבים וטובים מעורבים במהלך הדחתו של ראש הממשלה, החל מאנשים פוליטיים מאוד אינטרסנטיים, דרך פקידים ממשלתיים זריזים למדי וכלה בעיתונאים שלא נחו עד אשר ראו את מר אולמרט מתפטר. לו היה זה מעשה הנובע ממניעים טהורים, ניחא. אך היום ברור שרבים מן המעורבים היו בעלי אינטרסים מאוד חזקים ומונעו על-ידי אידיאולוגיה זו או אחרת. ואם להודות באמת, מלאכתם הצליחה מעל ומעבר למצופה.
אם עד עתה התייחסנו לפוטש שהצליח, ראוי לתת את הדעת גם לפוטש נוסף: הדחת הרמטכ"ל
יואב גלנט. בימים אלה צפה מחדש "פרשת הרפז". הקשרים שלכאורה התקיימו בין הרפז לבין אשת הרמטכ"ל,
גבי אשכנזי, חייב להדיר שינה מעיני האזרחים. יותר משנה רשויות אכיפת החוק חוקרות את
בועז הרפז שהיה אחראי, כך לפי הודאתו, לכתיבת "משמך גלנט". גבי אשכנזי טע שלא היה לו שום קשר עם הרפז אך העדויות המצטברות מצביעות על כיוון אחר לחלוטין. את כול אלה נותיר לכשיתבררו העניינים בבית משפט. נתייחס רק למזימה של הדחת רמטכ"ל, ולו לתקופה קצרה מאוד, יואב גלנט.
למען הסר ספק, ייקבע כאן במורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: אם הוכח שאדם בעמדה כה רמה סרח, מוסרית וודאי פלילית, אסור שיעמוד בראש מערכת. ועדת טירקל אמונה על הבדיקות הרלוונטיות באשר למועמדותו של אדם לתפקיד רם. הוועדה קבעה שגלנט ראוי לכהן כרמטכ"ל. הממשלה אישרה את המינוי. או אז קמו הקושרים והחלו במלאכתם הנלוזה. כתבתי בעבר ואחזור פעם נוספת: הרפז איננו אלא השליח של רמי מעלה אשר רצו ברעתו של גלנט. רשויות אכיפת החוק נחפזו, לא חקרו לעומק ולא הגיעו לחקר האמת עד היום. להזכירכם שעדיין לא הוגש כתבה אישום נגד המעורבים, כולל הרפז. נהפוך הוא: לפי כלי התקשורת, ישנו מאמץ אינטנסיבי להפוך את הרפז לעד מדינה. נמתין לתוצאות.
בינתיים, הרמטכ"ל המודח גלנט נהיה לאזרח מן השורה ורבב דבק בו. לעניין מאמר זה, התוצאה היא החשובה: בוצע פוטש כנגד רמטכ"ל בחסות קציני צבא בכירים ביותר. שר הביטחון צדק כאשר אמר שהיה בפרשה זו ניסיון לפוטש אך יש להבהיר: הניסיון סוכל בכול הקשור לשר הביטחון. לגבי גלנט הפוטש הצליח. מכאן שהשאלה המתבקשת היא, מי שולט על הצבא? בתוכנית טלוויזיה בערוץ הראשון עסקו בכך אך, כרגיל, הדיון היה רפה, שטחי ביותר ואלה אשר נטלו בו חלק נמנים עם חבורת הפרשנים המוכרת. תועלת גדולה לא יצאה מדיון זה אף עף-על-פי שהנושא הוא בנפשנו.
