סע' 162 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, אומר: "הימנעות נאשם מלהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש סיוע". וראה בעניין זה גם את סע' 152 ב'. מה שהסעיף אומר מעשית הוא כי נאשם שלא עולה להעיד, לא מוסר גרסתו לבית המשפט על האישומים, על עדויות התביעה, לא מוכן לעמוד לחקירה נגדית, מסכן את עצמו בהרשעה ובחיזוק ראיות התביעה מעצם הימנעותו, כלומר: עוזר לתביעה להרשיעו.
ואמנם, לתביעה נוח מאד שנאשם מסרב להעיד, שהרי אם בידיו ראיות, עובדות ומסמכים המצביעים על אשמתו של הנאשם, ההרשעה עקב הימנעות העדה נעשית לפעמים קלה יותר.
מה שהסעיף לא אומר ולא מספר שעדות נאשם, על דוכן העדים, לרבות חקירה נגדית, נמרצת וחכמה, יכולה לסבך אותו קשות ולחזק הרבה יותר את ראיות התביעה, מאשר הימנעות. כאשר הנאשם וסנגוריו חוששים שהעד לא יעמוד איתן בחקירה נגדית, או שראיות התביעה אינן ברורות דיין, או חד משמעויות מספיק, כדאי לפעמים להסתכן ולא להעיד. היו מקרים בעבר, שהתרגיל הצליח וחילץ את הנאשם, מסבך פלילי לא מבוטל.
הצהרתה של גב'
שולה זקן שלא תעיד, במשפט, לא צריכה לבלבל את הפרשנים. המהלך לא נועד להציל את אולמרט, או "לשכב על הגדר למענו", ולקחת על עצמה את עיקרי האשמות.
המהלך נועד - בראש וראשונה להציל את עצמה, ואם בעקיפין יעזור גם לאולמרט - מה טוב והיא תצא גדולה ונאמנה לו לאורך כל הדרך. סנגורה של שולה זקן הוא עורך דין מנוסה שהיה תובע הרבה שנים, ולא היה עושה מהלך כה מסוכן, בלי לשקול היטב את כל השלכותיו, תוצאותיו ומניעיו.
עדותה של זקן על דוכן העדים ובמיוחד חקירה נגדית נמרצת, מבוססת על מסמכים, עדויות וראיות אחרות, יכולה למוטט את קו הגנתה ולפגוע קשות גם בקו ההגנה של אולמרט.
