נחמן שי מקדימה לא ממש שותף למשוואה הנפוצה שלפיה יחימוביץ' תיקח קולות מקדימה ופרץ ייקח מהליכוד. "אני חושב שזו טעות", הוא אומר. "המשחק הוא במרכז הגדול במפה הפוליטית הישראלית - בין הליכוד לקדימה. העבודה לא תחליף את קדימה. היא שמאלה מקדימה כמו שליברמן ימינה מהליכוד. הערכה שלי: בבחירות הבאות נראה בכנסת ארבע מפלגות שההפרשים ביניהן מצטמצמים". הטענות של פרץ נגד יחימוביץ' - טענות שכרמל שאמה לכאורה מאמת אותן כשהוא כותב בדף הפייסבוק שלו שיחימוביץ' היא "הרצפט הטוב ביותר נגד לבני" - הן כמו הטענות שלפיהן ליברמן מחליש את נתניהו. מבחינת כוחה האלקטורלי, יחימוביץ' היא ליברמן של השמאל - ועל כן היא מאיימת על ציפי לבני. גם אם לטענה שלפיה יחימוביץ' מעבירה קולות בתוך גוש השמאל - כי קדימה והעבודה הן כלים שלובים, ואילו פרץ יביא קולות מגוש הימין - יש לה על מה להתבסס, את פעילי העבודה זה לא מעניין. כל מפלגה עשויה לתמוך במי שיביא לה בבחירות יותר מנדטים. ותיתכן התפתחות נוספת: אם בחירתה של יחימוביץ' תחליש את לבני, מופז ינצל את הידרדרותה ויאיץ את המאבק שהוא מנהל נגדה. ניצחונה של יחימוביץ' עשוי להביא למהפך בקדימה. בקדנציה הראשונה של נתניהו יחימוביץ', אז שדרנית ברשת ב', הציעה בתוכנית האקטואליה שבהנחייתה לקרוא לכלב שמישהו אסף ברחוב בשם "ביבי". היום עמיר פרץ מאשים אותה בקשר זדוני עם נתניהו. איך שגלגל מסתובב.

שלושה ניצחו בסיבוב הראשון של הפריימריז על ראשות מפלגת העבודה, על-אף שרק שניים עלו לסיבוב השני. שלי יחימוביץ' ניצחה כי הגיעה ראשונה לקו הגמר - גם אם בהפרש קטן בהרבה מזה שצפו סקרי דעת הקהל - וכן משום שהראתה שהיא נהנית מתמיכה רחבה במחוזות המהווים התשתית המקורית של מפלגת העבודה. עמיר פרץ ניצח כי בניגוד לסקרים הוא כמעט השיג את יחימוביץ', בין היתר בזכות ארגון יום הבחירות. ואילו בוז'י הרצוג היה הפתעת הפריימריז. 24.6 האחוזים שהשיג לא רק כפו על המתמודדים סיבוב שני, אלא אף מיצבו אותו כגורם מרכזי במפלגה שאי-אפשר להתעלם ממנו. סוג של בנימין בן-אליעזר, רק צעיר. אילו הרצוג היה מצליח לשכנע את מצנע לפרוש, הוא היה גובר על פרץ ועולה לסיבוב השני כשסיכוייו לנצח מצוינים - הוא לא מעורר נוגדנים במפלגה. המפסיד כמובן הוא עמרם מצנע. מאז שהצליח להחליף את בן-אליעזר בראשות מפלגת העבודה בנובמבר 2003 לא זכה מצנע ולו בניצחון פוליטי אחד. הוא לא ידע לנהל מו"מ קואליציוני עם שרון והודח מראשות מפלגת העבודה תוך כמה חודשים - מהירות חסרת תקדים גם כשמדובר במפלגה אוכלת מנהיגיה. בהמשך, לא זו בלבד שלא נענה להצעתו של בן-אליעזר לחזור לזירה כשהמשבר בעבודה הלך והעמיק, הוא אף לא ידע לנצל את המומנטום שנוצר כשהעבודה נותרה המומה ומרוסקת לאחר פרישתם של ברק והרביעייה שאיתו. בן-אליעזר יודע לקרוא את המפה. מצנע מתנהל בפוליטיקה כעיוור בחנות חרסינה. הוא החליט לחזור בעיתוי הלא נכון ולא הצליח לתרגם את הישגי העבר להצלחה אלקטורלית, גם לא במחוזות שבהם היה אמור לקטוף את פירות העשייה שלו. במגרש הביתי שלו, במחוז חיפה, מובילה עליו יחימוביץ' גם אם בהפרש קטן - 34.2 אחוזים מול 33.9. ואילו בירוחם, העיירה שאותה הלך לשקם במקום לעשות לביתו, גבר עליו עמיר פרץ שזכה ל-48.9 אחוזים, כשמצנע מגייס רק 36.2. על-אף הפצרותיה של יחימוביץ' שביקרה שלשום בביתו של מצנע בחיפה, ספק אם יתמודד לרשימת העבודה לכנסת הבאה. את תרומתו כבר תרם כשהלך לשמש ראש ועדה קרואה בירוחם. לכהן כחבר כנסת מהשורה מבחינתו זה אותו דבר. תפקיד מייגע, כפוי טובה ונעדר אפיקי התקדמות. מצנע ככל הנראה הולך, הרצוג נשאר. הוא חולש על נכסי צאן ברזל במפלגת העבודה והוא רק בן 51. הוא ימתין בסבלנות לרגע שבו היו"ר החדש של המפלגה ימעד וכיסאו יתנדנד, ואף יסייע לנדנד את הכיסא בהתאם למסורת המפלגתית.

אלה אם כן יחסי הכוחות הבסיסיים, אולם הדברים יכולים להשתנות בכל רגע. על כף המאזניים מצדה של יחימוביץ': תמיכתו של עופר עיני וסקרי דעת הקהל. על כף המאזניים מצדו של פרץ: כוח ארגוני וככל הנראה גם תמיכה סמויה של בנימין בן-אליעזר. רשמית פואד שומר על ניטרליות, אבל בשני הצדדים ההנחה הרווחת היא שאנשיו ישתפו פעולה עם עמיר פרץ. היחסים בין השניים מצוינים. פרץ לא פגע מעולם בבן-אליעזר, מינה אותו לשר בממשלת אולמרט והיה היחיד מחברי הסיעה שביקר אותו בבית החולים. הנשק של פרץ הוא איום סמוי בפרישה. רשמית, הוא מתחייב להישאר במפלגה אם יפסיד. מתחת לשולחן יש מי שמשמיע איומים. הנשק של יחימוביץ' הוא סקרי דעת הקהל שמבטיחים לעבודה בראשותה מספר מנדטים גדול יותר. מה שיכריע את הכף הוא החלטתו של הרצוג. פרץ קיבל בסיבוב הראשון 30.9 אחוזים מהקולות. על-מנת לנצח בסיבוב השני עליו לקבל עוד 20 אחוז. על יחימוביץ', עם 32.2 אחוז מהקולות, לקבל עוד 18 אחוזים. למצנע יש 11.9% ואין לו מחנה מגובש. יגיד מה שיגיד - וככל הנראה הוא ישתוק - תומכיו יצביעו למי שימצאו לנכון. מלבד חיפה, האזורים שבהם קיבל מעל 10 אחוזים שייכים למגזר העירוני. ירושלים, מחוז דן, מחוז המרכז. בתל אביב זכה ל-13 אחוז. במחוז השרון ל-15 אחוז. השבט הלבן. חלק הארי מתומכיו, אם יגיעו לקלפיות, יצביעו ליחימוביץ'. המסקנה היא שעל פרץ לשאוב את כוחו בעיקר ממצביעי הרצוג. עליו להביא לקלפיות כ-20 אחוזים נוספים מכלל המתפקדים, כלומר 20 מתוך ה-24 שקיבל הרצוג - 80 אחוז ממצביעי הרצוג. החישוב מחזיר אותנו לשאלה מה תהיה הכרעתו של הרצוג. ביחימוביץ' מן הסתם לא יתמוך. האם יתמוך בפרץ? למה כן: הוא קרוב יותר לפרץ, ונפגע מיחימוביץ' שקראה "לא לבזבז עליו קולות". הוא יכול לבקש מפרץ יותר מחצי המלכות. למה לא: הרצוג נטול רגשות. הוא פוליטיקאי מחושב. את מעמדו יבטיח גם בלי פרץ. לעומת זאת, אם יתמוך בפרץ ולא יגייס מספיק תומכים על-מנת לספק לו ניצחון, יצטייר הרצוג כמפסיד וההישג שלו בסיבוב הראשון ירד לטמיון. בהתמודדויות במפלגות הגדולות בני ברית מאז ומתמיד יצאו נפסדים, הן אם תמכו במנצח וכמובן אם תמכו במפסיד. בהתמודדות מול ברק, פרץ הלך עם עמי אילון. שניהם הפסידו. פינס לעומת זאת הלך עם ברק ויצא בלא כלום. עוזי לנדאו הוריד את מועמדותו ערב בחירות 2006 ולא קיבל תמורה מבנימין נתניהו. ייתכן שלהרצוג משתלם להישאר על הגדר. אם יישאר בצד ככל הנראה תזכה יחימוביץ' (בכפוף לסקרי דעת הקהל של סוף השבוע). אם יתמוך בפרץ - צפוי קרב צמוד ראש בראש כשהכול פתוח.

יחימוביץ' ביקשה אומנם להגיע לסיכום עם הרצוג ועם מצנע, אבל הטקטיקה שלה שונה - היא פונה לתומכי השניים מעל לראשי מובילי המחנות. המתפקדים הם אנשים בעלי דעה שיֵדעו להשתתף בהליך הדמוקרטי, היא אומרת. זאת אינה פנייה פתטית של איש ציבור שמעדיף דיבור ישיר עם המתפקד על פני תמרונים פוליטיים. יחימוביץ' אינה תמימה. פנייתה מבוססת על מיפוי המתפקדים ועל ניתוח מדוקדק של תוצאות ההצבעה בסיבוב הראשון. התוצאות מסקרנות. כל עוד מדובר בהתמודדות יחימוביץ'-פרץ, התמונה ברורה: יחימוביץ' השתרשה במחוזות הגרעין של מפלגת העבודה. מעמד הביניים מהערים הגדולות והקיבוצניקים. מפלגת העבודה הקלאסית. אם תרצו בשפה פחות פוליטיקלי-קורקטית, שבה משתמשים בתוך מפלגת העבודה פנימה, "השבט הלבן". יחימוביץ' שולטת במרכז, תרתי משמע. פרץ - גם כאן תרתי משמע - בפריפריה. במחוז דן (קרוב ל-5,000 איש) הצביעו ליחימוביץ' 40.1 אחוזים מהמתפקדים, לפרץ - 22.1 אחוז. במחוז שרון-שומרון (כ-7,000 מתפקדים), ההפרש גדול אף יותר - 44% ליחימוביץ, 15.2% לפרץ. לשם המחשה: בכפר-סבא רק 10 אחוזים בחרו בפרץ, לעומת 44 אחוזים שהעדיפו את יחימוביץ'. ברעננה יחסי הכוחות הם 9.8% מול 45.7%. במחוז תל אביב (5,000 איש) קיבלה יחימוביץ' 50.9 אחוז, ואילו פרץ 13.8. בירושלים (3,250 בוחרים) - 45.8% ליחימוביץ', 16.3% לפרץ. במחוז הקיבוצים, שהוא מהמשמעותיים ומהמשפיעים במפלגה (7,500 מתפקדים, אך ישנה גם חשיבות סמלית לעמדת הקיבוצניקים), זכתה יחימוביץ' ל-49 אחוז, ואילו פרץ מגרד בקושי 6.6 אחוזים. במחוז המושבים פרץ דווקא מוביל עם קרוב ל-80 אחוז לעומת 7.7 בלבד של יחימוביץ', אך מספר המתפקדים שם מזערי - מתחת ל-900 איש.