תקום, או לא תקום - מה שברור הוא שלמדינה הפלשתינית אין תקומה. הקרב על ההכרה בה הגיע, אומנם, לשלבו המכריע, אבל מרובים מדי המכשולים הנערמים בדרכה. הווטו האמריקני הצפוי יעשה, מן הסתם, את שלו. אבל, גם בעצרת האו"ם תתקשה הרשות הפלשתינית להשיג בנקל את מבוקשה. כך או אחרת, לא מן הנמנע שההכרה, אם בכלל, תידחה במספר שבועות, אם לא בחודשים ארוכים.
בכל מקרה, יש לעמדה האמריקנית משקל מכריע. הדמוקרטים, ולא כל שכן הרפובליקנים, אינם רואים בעין יפה מהלך חד-צדדי מצד הרשות הפלשתינית להקמת מדינה חדשה. בעוד הדמוקרטים משוכנעים שמדינה כזו תוכל לקום רק בזכות הידברות הדדית - הרי שהרפובליקנים אף מרחיקים לכת. הם מזהירים שמדינה פלשתינית רק תהיה איום של ממש על קיומה של ישראל.
באין עילה
כך או אחרת, בהעדר הידברות ישירה עם זו האחרונה, אין לרשות הפלשתינית שום עילה למדינה משלה. על-פי הכרזתה המאיימת, תקום מדינתה גם באורח חד-צדדי, אף אם ישראל תתעלם מקיומה. אלא שישנם שני צדדים למטבע: מבחינתה של ישראל לא תוכל המדינה הפלשתינית לקום בלא שזו האחרונה תכיר בקיומה ובזכויותיה. החמאס, נכון לרגע זה, חוזר ומצהיר, באוזני מי שרק רוצה לשמוע, כי לא רק שלא יכיר בה לעולם - הוא אף מייחל להשמדתה הטוטאלית. לכן, אליבא דישראל, תקום פלשתין על הנייר בלבד, ושוויו של זה הרי כבר ידוע מזמן.
ואם להרחיק אפילו לכת, הרי שבלעדי תמיכתה של ישראל - אין למדינה הפלשתינית שום סיכוי שבעולם לשרוד. תלותה בה תהיה תלות מוחלטת. והמבין יבין. אבל גם בלא שישראל תהיה בתמונה וכשפלשתין למרות הכל תקום על אפה וחמתה - דינה נחרץ לקרוס. ה"הפי-אנד" הצפוי של הפלשתינים, יהפוך בסופו של דבר לאכזבתם הגדולה. לא צריך להיות נביא או אסטרולוג כדי לקרוא את התרחיש הצפוי: החמאס פשוט לא יוכל לתפקד לצד הפתח.
בין שני הארגונים, בעלי הברית על הנייר, יתפתח מאבק-כוחות אלים ועקוב מדם. על-פי הצפוי תהיה במאבק הזה ידו של החמאס על העליונה, גם כאשר הרשות הפלשתינית, המיוצגת על-ידי הפתח, תהיה זו הקובעת והרשמית. ובינתיים, אין כל ספק שהחמאס, שכבר עכשיו מושך בחוטים, יעשה כל שלאל ידו כדי לחסל את הפתח-יריבו. או אז ימצא עצמו אבו מאזן, או ממלא-מקומו, מהר מאוד מחוסל. המדינה החדשה רק תתבוסס אז בדמה.
