את העוולות הגדולות אנחנו עושים לעצמנו. תקשורת שירדה מן הפסים מאשימה דווקא אותנו בשינויים הטקטוניים שהתפרצו לאחרונה ממעמקי הדת, התרבות וההיסטוריה של עמי המזה"ת. אם להאמין לכמה מן הפרשנים שלנו - שליט תוניסיה גורש, מועמר קדאפי הופל, מובארק הוכנס לכלוב, אסד הופך את סוריה לבית מטבחיים וטורקיה חוזרת במנהרת הזמן אל הסולטנות העותמנית - הכל באשמת ישראל שאינה מנהלת מו"מ עם הפלשתינים. 'נשארנו בלי חברים', מקוננת קריקטורה, 'איבדנו את בנות הברית האחרונות שלנו', זועקת כותרת, 'נשארנו לבד!' בוכים הרדיו והטלוויזיה, וכל זה מעשה ידי ממשלת ישראל.
מניין לקחו את משאבי הבורות, הצביעות, הדמגוגיה, הרשעות והשנאה העצמית, כדי להגיע להאשמות מופרכות ודמיוניות כל כך, על סף הפרנויה והמגלומניה? וכמה חסר מכאן, עד שיזקפו גם את עלילות הדם ואת האינקוויזיציה על חשבון "הסכסוך"?
מה שבכל זאת צף על פני השטח בהשקה שבין אביב הדמים הערבי לדיבוק הפלשתיני, מוכיח בדיוק להפך - את מגבלות השלום. בעינינו ראינו בחוצות קהיר, איסטנבול ורבת עמון שההמון, כלומר העם, אינו רוצה בשלום עם ישראל ושנאתו האותנטית והדמוקרטית - כן, הדמוקרטית! - מתפרצת ברגע שמשתחררות חרצובות הדיקטטורה. מכאן, ששלום ניתן לעשות במזרח התיכון רק עם דיקטטורים המתעלמים מרצון עמיהם, ושלום כזה יהיה תמיד קר, עקר ומוגבל בזמן. ממילא, מה שמותר לשלם תמורתו חייב להיות שקול ומדוד במשורה.
תיאטרון האבסורד הישראלי-פלשתיני לא נעצר כאן. מנהיגת קדימה, בנאום כעוס ונוזף שאלה, מדוע בתגובה על הטרור בדרום נתניהו לא נכנס יותר חזק בעזתים, ועל כך השיבה - מפני שלא היה מו"מ עם רמאללה. והא ראייה, העולם הרשה לאולמרט לנהל שתי מלחמות, אך ורק מפני שבו-זמנית הוא הציע לערבים את ירושלים!.
גם אם הנחה מצוצת-אצבע זו הייתה נכונה, עדיין קשה להבין את ההיגיון הפנימי שלה. היכן נשמע כדבר הזה, שאופוזיציה תצפה ממנהיג במשטר דמוקרטי, שיתכחש לעקרונותיו ול"אני מאמין" הערכי והפוליטי שעל בסיסו נבחר - לטובת יתרון צבאי-טקטי כלשהוא? אין זאת, אלא שבתת-הכרתה של מנהיגת קדימה העקרונות והאמונות של הימין אינם נחשבים, כמו שגם הציבור שלהם "שקוף" ואין סופרים אותו באמת. כי מה הם בסך-הכל הערכים של החרדים, המתנחלים והסרוגים מכאן, וה'אינדיאנים', 'מוכרי החמוצים' ו'אספסוף הכיכרות' משם?
זה גם ההסבר לדרישת כמה מדוברי המחאה הציבורית האחרונה "לקחת מההתנחלויות" כדי לעזור למעמד הבינוני לגמור את החודש. מדוע לא הציעו לקחת מן הנגב והגליל? מפני שגם למען "שינוי סדרי העדיפויות" הם לא היו מעלים על הדעת למחוק יעד לאומי מרכזי כדי להחליפו בטובות הנאה כספיות לסקטור זה או אחר. לא כך אידיאל לאומי הקרוב לליבו של הימין, שאליו אדם נאור אינו מתייחס באמת ברצינות. וכי איזה אדם שפוי מסוגל ברצינות להתייחס ליהודה או לבנימין כמו לגליל ולשרון?
זו גם הסיבה לתופעה המשונה, ששוב ושוב, מיד אחרי בחירות כלליות שמסתיימות בניצחון הימין - התקשורת המרכזית מצפה ממנו ליישם את המדיניות של השמאל. גם בעצם הימים האלה כמעט כל הפרשנים תמימי דעים, שאת יוזמת הערבים באו"ם הייתה צריכה ממשלת הימין לבלום על-ידי "תהליך מדיני", קרי : על-ידי וויתור מראש על ירושלים ההיסטורית ועל כל נוכחות יהודית פיסית בלב א"י. השמאל מתקשה להפנים, שבעבור הימין הבעלות על המולדת העתיקה אינה עניין תכסיסי-טקטי שאפשר לשחק אתו ושיש זמנים ומצבים, שבהם הנהגה אחראית של עם מעדיפה אפילו בידוד מדיני וגינוי בינלאומי על הפקרת אינטרסים לאומיים חיוניים, בני אלפי שנים.
שמאל וימין עדיין מדברים עברית, ובכל זאת דו-השיח שביניהם הוא של חרשים.
