הפרק הראשון במסכת ה"חגים" מסתיים בשעות אלו – עברנו בשלום את ראש השנה ומה שנשאר זה יום כיפור, סוכות ולאחר מכן מנוחה עד לחג החנוכה. אלא מה, אם היו לנו ארבעה ימי חופשה שכללו, בין השאר, טונות של מזון וארוחות רבות, כבדות, משמינות, מיותרות אך אולי כמעט בלתי נמנעות, אזי מגיע לנו גם מתנה מהשלטון.
הממשלה אינה אחראית לחגים – אלו מצויים כאן מסיבות אחרות ולא בגלל איזה פוליטיקאי זה או אחר. קיים חשש אמיתי שמרוב התודות לדת היהודית שהביאה עלינו את החגים, נשכח חלילה את טוב ליבם של מנהיגינו. ישבו אלו על המדוכה ומצאו פתרון הולם: מתנת חג בצורה של העלאת מחירי הדלק בעוד 2 אגורות לליטר בנזין. כנראה שמישהו באוצר חשב ש-2 אגורות זה באמת לא נורא מחד-גיסא, ומאידך-גיסא יתרום לקופת המדינה. הוסיף כנראה אותו גורם והגה כי ממילא ההוצאה על דלק של המשפחה הממוצעת לא תעלה החודש, כי ביום כיפור לא נוסעים. וכל זאת, סמוך להמלצת ועדת טרכטנברג על כך שאין לעלות את מס הבלו על הדלק!
המשמעות של אירוע זה נראית די ברורה – אין כל כוונה שהיא לממשלה לעשות שינוי מהותי בהתנהלותה על-מנת לתת פתרון למצוקה האמיתית שבאה לידי ביטוי בחודשים האחרונים – מצוקה של שכבת הביניים בישראל, שכבה כה חשובה לעתידנו; שכבה של אנשים עובדים ותורמים אך למרות הכל מצויים במצב של ייאוש בכל הקשור לעתידם הכלכלי. לא מדובר הפעם בשכבת עוני (נושא בעייתי שחייב גם הוא פתרון, אך אינו קשור ישירות ללב המחאה שבאה לידי ביטוי השנה בהפגנות ענק שישראל טרם ידעה כמותן), אלא בשכבה שאולי היא החשובה ביותר להתפתחותנו בכל התחומים.
אנחנו עוד נשמע הרבה דיבורים; אולי אף תקום ועדה לבדיקת ממצאי הוועדה הראשונה ולאחריה, אולי ועדה נוספת. יהיו המון פרשנים שדבריהם יושמעו בערוצים השונים ובסופו של יום – עולם כמנהגו נוהג. אני מניח כי יהיו כמה וכמה תיקונים קוסמטיים ופה ושם, אולי יהיה מישהו שייהנה משינוי כלשהו, אך התמונה הכללית לא תשתנה ואותו ציבור עדיין יתקשה לגמור את החודש. תחושת האנשים תחמיר ומכאן ועד לאובדן תקווה כי משהו ישתנה המרחק הוא קצר. ברגע שנגיע חלילה למצב שאוכלוסיה רחבה תאבד את תקוותה לעתיד כלכלי סביר, אני חושש אפילו מלהעלות על הכתב את המשמעות לעתידנו ולעתיד ילדינו ונכדינו.
הסיכוי היחיד שבעוד זמן מה אפרסם מאמר תחת הכותרת: "טעיתי" (ואשמח מאוד לעשות כן) הוא שבבחירות הבאות יעמוד גורם שבראש מעייניו יהיה לפעול לשינוי המצב ושגם הציבור יוכל להאמין לו כי אכן, חוץ מהצהרות טרם בחירות, הוא גם יבצע את המובטח.
על-מנת שגורם שיבטיח לפעול בתחום האמור יוכל גם למלא אחר הבטחותיו, חיוני שיהיה לו כוח פוליטי מספיק שיקטין את תלותו במפלגות קטנות. ניתן להניח בסבירות גבוהה, לפחות לפי מה שידוע היום, שזה לא יקרה ולא יחול שינוי משמעותי בכוחם של הגורמים הפוליטיים הקיימים. מכאן שהפתרון מצוי אך ורק בשינוי שיטת המשטר – שינוי שיבטיח יכולת ביצוע לגורם הנבחר.
אני מציע לגורמי המחאה לשנות את דרישותיהם ולהתמקד אך ורק בדרישה בודדת אחת – שינוי שיטת המשטר כבסיס לצדק חברתי.
