חיסול מועמר קדאפי בידי המורדים הלוביים וסילוקו הסופי של משטרו לאחר כארבעים שנה, מהווה בלא ספק שיא חדש, עוד שיא יש לומר, ב'אביב העמים' הערביים המתחולל באזורנו, לנגד עינינו המשתאות ולנגד עיני העולם כולו.
בן-עלי הדיקטטור, הלך. יפה לטוניסאים, אך בשל מצב היחסים עם תוניסיה ובשל המרחק, סילוקו לא ממש משמעותי מבחינת ישראל, לבד מן העובדה המשמעותית עד מאוד שההפיכה בתוניסיה היא שתדלקה וגלגלה את כל המהלך ההיסטורי הגדול והמרשים הזה.
מוברק הדיקטטור, הלך. יפה מאוד, בעיקר לעם המצרי. מבחינת ישראל, בהחלט יתכן שיהיו לסילוקו השלכות מרחיקות לכת כאשר הסכם ה'שלום' בין שתי המדינות יעמוד למבחן בשנים הקרובות. יש להישאר כל הזמן עם היד על הדופק ולהתכונן לכל אפשרות, כולל זו המלחמתית.
קדאפי הדיקטטור, הלך. יפה מאוד לעם הלובי שהצליח להשתחרר ממנהיגו המטורף. יפה גם לשאר האומות באשר עם הליכת קדאפי, ירד במקצת מפלס השיגעון העולמי. מבחינת ישראל, אין לחיסול קדאפי וסילוק משטרו משמעות של ממש, בעיקר בשל 'התמתנותו' בשנים האחרונות, ויתורו על תוכנית הגרעין והתקרבותו למערב.
לגבי דידה של ישראל, המשמעות העמוקה של אירועים אלה ובעיקר של חיסול קדאפי לפני יומיים, נעוצה בכך שהללו שופכים באופן מיידי שמן על גלגלי ההתקוממות בסוריה, מתדלקים מחדש ומגבירים את עוצמת התבערה המאיימת לכלות את שלטונו של הרודן
בשאר אסד. כמו-כן, יש לקוות כי גם הערבים הפלשתינים המהווים את רוב אזרחי ירדן, יפנימו ויבינו כי הגיעה שעתם היפה להתקומם ולסלק מעליהם את שלטון המלך הרודן עבדאללה.
הנה כי כן, בסילוקם העתידי מהזירה המזרח-תיכונית של הנשיא הסורי אסד והמלך הירדני עבדאללה, כל אחד בתורו, בהפיכות אזרחיות עתידיות בסוריה ובירדן, טמונות בשורות חשובות ומשמעותיות לישראל אשר תשורה מדינית נאה בצד כל אחת מהן.
סילוק משטרו הרודני של אסד יביא עמו, קרוב לודאי, את התפרקותה של סוריה למספר גורמים שבטיים. התפרקות זו תוריד באחת את הדרישה האולטימטיבית להשבת הגולן במלואו תמורת הסכם שלום. ישראל תוכל לנהל מו"מ לשלום עם הגורמים הרלוונטיים שיגבלו בגולן. במידת הצורך ועל-מנת להשיב במקצת את כבודו האבוד של מאן-דהוא, יתכן שיהיה ניתן לבצע איזה נסיגה קוסמטית מבלי לפגוע בהתיישבות היהודית בגולן. ואולם תמורת סיוע נדיב, יתכן בהחלט כי גם בכך לא יהיה כלל הכרח. רק עוד קצת סבלנות ו'שלום עם הגולן' יהיה בהישג ידינו!
סילוק המלך הירדני עבדאללה והפיכת הממלכה ההאשמית הירדנית למדינה פלשתינית הינו כמעט בגדר הכרח מוסרי והיסטורי. ירדן היא יציר כלאיים שהומצא והתכונן באמצעות הבריטים משיקולים זרים של ניגוח המפעל הציוני וצמצום התחום שהוקצה לו בוועידת סן-רמו. לשם כך הובא מחיג'אז ע"י הבריטים והומלך על ערב-רב ערבי, חסר כל אספיראציות מדיניות, אבי-סבו של אותו עבדאללה. כיום, כאשר יותר מ-70% מאזרחי הממלכה הם ערבים פלשתינים הנשלטים בכוח הזרוע ע"י המלך ונאמניו, לא נותר לאותם פלשתינים אלא להגביר את התנערותם ולהתקומם בעוז על המשטר, לסלק את המלך ולהקים בגדה המזרחית של נהר הירדן את מדינתם הפלשתינית.
ירדן היא פלשתין, פלשתין היא ירדן. עד שתתברר האמת ההיסטורית הזו, על ישראל להחזיק מעמד מול כל הלחצים הבינלאומיים. הזמן פועל לטובתנו והוא שיברר את המציאות הזאת קבל-עם ועולם. רק עוד קצת סבלנות במובנה ההיסטורי של המילה והמנטרה של 'שתי מדינות לשני עמים' תלך ותתברר, תלך ותתישם על האופן הנכון והראוי לה: מדינה יהודית של העם היהודי במלוא רוחב ארץ ישראל שממערב לירדן, מדינה ירדנית-פלשתינית של אספסוף החמולות הערביות המכנות את עצמן 'העם הערבי הפלשתיני', בחלקה האחר של ארץ ישראל, דהיינו בגדה המזרחית של הירדן.
הנה כי כן, מכל ההפיכות במזה"ת, דווקא השתיים שטרם הושלמו הן המשמעותיות ביותר מבחינת מדינת ישראל באשר בכל אחת מהן טמון פוטנציאל לשינוי עמוק במצבה האסטרטגי. לפיכך, על ישראל לעשות כל שביכולתה, בגלוי ובעיקר בסתר על-מנת לתמוך, לסייע, לעודד ולקדם הפיכה אזרחית הן בסוריה והן בירדן.
סילוקם המתבקש של אסד ועבדאללה והליכתם בעקבות קדאפי, מוברק ובן-עלי, יהיה בבחינת ברכה גדולה ומשמעותית להמשך דרכו של המפעל הציוני ולהבטחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בשלום ובביטחון לאורך מאות שנים, בכל מרחבי ארץ ישראל המערבית.
