יוצר סדרת התעודה 'עמוד האש', יגאל לוסין, הסביר בראיון ל'
מעריב' במלאת שלושים שנה לסדרה, מדוע היא הייתה אשכנזית כל כך: מפני שליהדות המזרח לא היה תפקיד בהקמת המדינה.
גם כיום לוסין אינו מצטער על כך שהסדרה שלו לא נתנה ייצוג ראוי ליהודים שעלו מארצות המזרח. בין נימוקיו באותו ראיון: "כמה יהודים מעדות המזרח היו בקונגרס הציוני של הרצל? אולי אחד, וגם הוא לא היה חשוב. הציונות קמה לפתור את בעיית יהודי אירופה". וגם: "לא היה ביניהם בן-גוריון או משה שרת".
לוסין הוסיף עוד: "ההיסטוריה היא כמו נעליים אורתופדיות, אם למזרחים יש פלטפוס, זה אומר שאני צריך לסדר להם פלטות?" על שאלת הגזענות שיש בדבריו השיב: "אף אחד לא דפק את המזרחים בכוונה", וכשכתבת העיתון הזכירה לו את עיירות הפיתוח הנידחות, ענה: "אז איפה אפשר היה לשים אותם? בכיכר דיזנגוף?"
אתה רוצה לחשוב שמהמחלה המאוסה הזאת החברה הישראלית כבר החלימה, והנה יוצא לך מישהו מחשכת הארון, מנער מעליו את הנפטלין, ומכריז באוזניך בקול גדול שאשכנזים הם סוג אל"ף ומזרחים סוג בי"ת.
מעניין שדווקא מי שבחר לתעד את ההיסטוריה הוא אדם שכנראה סבל (ועודנו סובל) מבעיית שִכחה. הנה מקבץ תזכורות: יהודים מארצות המזרח שלחו כספים לארץ כדי לתמוך ביישוב היהודי. יהודי תוניסיה, לוב, יוון, בולגריה וארצות אחרות נשלחו לאושוויץ ונרצחו. יהודים בכל ארצות המזרח התמודדו עם פרעות קשות. הם עלו ברגל (!) ובדרך עברו תלאות קשות מנשוא, אבל היו ציוֹנים וראו בארץ ישראל את ביתו האמיתי של העם היהודי.
וגם כשרעבו ללחם וגם כשהתגוררו בפחונים דולפים - לא אמרו נואש. הם עבדו בחקלאות ובבניין הארץ לא פחות מאחיהם האשכנזים. הם הגנו בגופם על הארץ - הן על-ידי התיישבות בפריפריה והן על-ידי לחימה במערכות ישראל.
והקמת המדינה, אם יורשה לי, אינה אירוע חד-פעמי. היא מתרחשת מדי יום. גם ברגע זה, שבו חיילים צאצאי יהדות עירק, תימן ומרוקו מגנים על הבית של יגאל לוסין.
