חטאה של הפרקליטות

כתב אישום על הפרת אמונים נגד פקיד ציבור הנגוע בניגוד עניינים, מאחר שטיפל בלקוחותיו של עורך דינו, הוא דבר מתבקש וברור. כל זאת ללא קשר לגבי גובה שכר הטרחה, שמשלם פקיד הציבור לעורך דינו. גם אם שילם פי ארבעה מהתעריף הנהוג, עדיין הוא במצב, שבו הוא מבקש לרצות את עורך דינו, בו הוא תלוי בהמשך משפטו. באשר לעורך הדין - לא סביר להגיש כתב אישום באופן נדיר בעבירה של סיוע להפרת אמונים במצב דברים זה. אלא, שאז פונה הפרקליטות ומנסה לבסס עבירה של שוחד. ומהו השוחד - ההנחה, שניתנה כביכול בשכר הטרחה, שגובה עורך הדין מלקוחו - פקיד הציבור. וכאן חשוב להיכנס, מן הסתם, לעובדות המקרה ולשאול: אם ניתנה הנחה של 5% זה שוחד? אם ניתנה "הנחת סוף עונה" של 20% - זה שוחד? ואם הזכרנו "הנחת סוף עונה", הרי הפרקליטות חייבת לבדוק בציציותיו של עורך הדין ולראות אם "ההנחה" אכן שווה לכולם. אם כפרקליטות בדקנו ומצאנו, שמדובר בהנחה חריגה ללקוח מועדף, לגיטימי להגיש כתב אישום, אולם אם בדקנו וראינו שמדובר בהנחה כללית ומקובלת ללקוחות משרד עורכי הדין, כדוגמת "הנחת סוף עונה", אזי אין על מה להגיש כתב אישום כי פעילות לפי הנוהג מבטלת אפשרות של ראיה לשוחד. אם כפרקליטות לא בדקנו את העובדות ובכל זאת הגשנו כתב אישום, האם לא הפרנו אמונים למשרתנו ולתפקידנו? בבוא פרקליטות לגבש החלטה על הגשת כתב אישום נגד רובוט לא אנושי, אין צורך שתתחשב בדמות הנאשם, במשפחתו, במעמדו ובנזק העלול להיגרם לו. אולם מאחר שכתבי אישום מוגשים נגד בני אנוש, הרי אם היא לא שקלה זאת במסגרת שיקוליה להגשת כתב אישום, ולמרות שלא הייתה לה מבחינה מקצועית ודאות שבידיה די ראיות העשויות להרשיע נאשם מעבר לכל ספק סביר, הרי חטאה הפרקליטות ועליה לעשות בדק-בית יסודי באשר להתנהלותה, לבדיקותיה את הראיות ולשיקוליה בהגשת כתב אישום.