לא, אין חשש: אין בדעתי להיכנס לדיונים שעל הפרק - האם צריך לדבר על הסכנות החילופיות: להפציץ באירן ולהיות מופצץ ע"י החמאס והחיזבאללה, או להמתין עד שתהא לטהרן הפצצה שתהפוך אותה לחסינה מתקיפה ולנציגתו המופרעת של מלאך המוות. גם לא אדון בשאלה אם בנושא כה גורלי לכולנו צריך להיות דיון ציבורי או שהוא צריך להשאר להחלטת סתרים "שמינית השרים" או ל"מטבח" כזה או אחר. רבים וטובים, וגם פחות טובים, דנו בשאלות הללו.
אני תמה אי-אלו תמיהות אחרות, וברשותכם אביאן בפניכם:
אל-בראדעי, ראשה הקודם של סוכנות האו"מ לפיקוח על הנשק הגרעיני, הסתיר במשך שנים מידע מפליל על מעשיה ומגמותיה של אירן להשגת נשק גרעיני. עתה מתמודד אל-בראדעי על כתר הנשיאות בבחירות הקרובות במצרים.
כל התנהגותו היא פליאה בעיני: אל-בראדעי יודע כי ארצו ממש פוחדת מאירן גרעינית. כמוה כסעודיה, ודומה ששתיהן, מדינות סוניות, חוששות מאירן השיעית הקיצונית יותר מחששותיה של ישראל.
מצרים, מאז ימי נאצר, שואפת להנהיג את העולם הערבי וכן, במעגל הרחב יותר, את העולם המוסלמי כולו. כעת מתמודדות אירן, מצרים וטורקיה על הכתר. על כן מוזר הוא שאל-בראדעי, המציג עצמו גם כפטריוט מצרי, פעל נגד האינטרס המצרי למנוע מאירן נשק גרעיני. מה הניע אותו? האם איזה אינטרס אישי? איזו תקוה להתמנות למזכיר הכללי של האו"ם? או, אולי אילו טובות הנאה שכנעוהו? תמיהה היא ותשאר תמיהה.
רוסיה של פוטין מתנגדת גם היא לכל סנקציה חריפה על אירן. מדוע? האמנם רוסיה שואפת לקיומה של מעצמה גרעינית-מוסלמית-קנאית על גבולה?.
רוסיה, שעם פירוק בריה"מ איבדה אחיזתה ברפובליקות המוסלמיות בהן שלטה ביד ברזל 70 שנה, החפצה, בהנהגתם של פוטין ומדבייב, לחזור לעמדת-כח משפיעה ברפובליקות אלה, עלולה רק להפסיד מהתגרענותה של אירן, התגרענות שתעניק לאירן עמדת כח חזקה הרבה יותר מזו שיש לה עתה באותן רפובליקות מוסלמיות, שגם כיום פוזלות הן כלפי המערב, והן כלפי אירן וטורקיה המוסלמיות.
נזכיר שעדיין רוסיה מצויה בעימות קשה עם צ'צ'ניה המוסלמית, ופלישתה לאבחזיה הייתה לצנינים בעיני מוסלמים רבים, שטרם "סלחו" לה על פלישתה ומלחמתה האכזרית באפגניסטן המוסלמית.
גם
התנגדותה של סין לסנקציות על אירן מוזרה. שום מדינה החברה ב"מועדון הנשק הגרעיני" אינה חפצה בהצטרפות מדינות נוספות למועדון אקסקלוסיבי זה, אולם את סין, החסרה בארות נפט משל עצמה, אפשר אולי להבין: היא אינה חפצה להסתכסך עם מעצמת נפט כמו אירן, ורואה עתה הזדמנות להשיג איזו עמדה באירן המבודדת. אולם לרוסיה הרי יש משאבי אנרגיה עצומים, הן נפט והן גז. קשה להאמין שרוסיה מנהלת מדיניות זו אך ורק כדי להוכיח את עצמאותה וכוחה מול ארה"ב וידידותיה. שוב: תמיהה.
האמנם יתכן שרוסיה אינה חוששת, בשל שטחיה העצומים, ובשל מאגרי הפצצות שנותרו בידיה גם אחרי הפירוז החלקי במסגרת ההסכמים לפירוק נשק עם ארה"ב, משכנה גרעינית, שאם תרצה תוכל לכבוש אותה במהירות והאיום הגרעיני יהווה תירוץ טוב להשתלטות מהירה על שדות הנפט? - קשה להאמין. אולם רוסיה ניסתה כבר פעמים רבות להשיג נקודות אחיזה בממלכת הנפט, עוד בְּפָּרָס של מוצאדק, אולם אז עמדו האמריקנים והבריטים על המשמר. כיום אין למעצמות המערב כל עמדת כח באירן.
לפוטין פתרונים.
