לאחרונה ערכתי במסגרת תפקידי כחבר מועצת עיריית ירושלים סיור לאורך תוואי גדר ההפרדה במה שמכונה 'עוטף ירושלים'. לתדהמתי גיליתי כי גדר ההפרדה דומה להפליא לגבינה שוויצרית: לשניהם יש הרבה חורים.
בירור קצר העלה, כי בכל מקום שבו הגישו תושבים פלשתינים בג"צ על תוואי הקמת הגדר, נעצרה בניית הגדר על-ידי צו ביניים של בג"צ. לאחרונה פסקו שופטי בג"צ ובראשם נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, כי בשאלת האיזון בין איכותם של חיי הפלשתינים הנפגעים כתוצאה מבניית הגדר, ובין הזכות לחיים של תושבי ירושלים, ידם של הפלשתינים על העליונה.
החלטת בג"צ הוכיחה פעם נוספת את ההינתקות הטוטאלית בין שופטי בית המשפט העליון ובין המציאות הישראלית המיוזעת והקשה. בעוד נציגי המחנה הלאומי מחו נגד החלטת בג"צ, הרי שדווקא ראש הממשלה ושר הביטחון ניסו בלוליינות כמעט וירטואוזית להסביר מדוע החלטת בג"צ טובה לישראל. לטענתם, ההחלטה תוכיח לעולם כולו, כולל שופטי בית המשפט הבינלאומי בהאג, כי ישראל היא מדינת חוק. תקוות שווא אלה יתנפצו בפרצופם של השניים, כמו כל התנהלותם הביטחונית-מדינית, כבר בימים הקרובים כאשר רוב הרכב טריבונל השופטים הבינלאומיים יטען כי הקמת גדר הביטחון הינה מעשה בלתי חוקי ובלתי מוסרי כאחד.
בעוד ראש הממשלה מפחד להתעמת עם פסיקת בג"צ על-ידי חקיקת חוק עוקף בג"צ, הרי שדווקא יו"ר ועדת חוץ וביטחון מצא 'פטנט' מעניין, שייתכן ויאפשר למתנגדים 'הנאורים' של פסיקת בג"צ 'ללכת עם ולהרגיש בלי'. הכוונה לעמדתו כי הממשלה לא תממן את גדר ההפרדה בתוואי הצמוד לקו הירוק. שטייניץ למעשה אומר בהצעתו זו, כי אתם, שופטי ישראל, אמרתם את דברכם. ועכשיו אנחנו נבחרי העם נגיד את דברינו. ברגע ששאלת המימון נתקעת מסיבות כאלה ואחרות, הרי שכל התקדמות הגדר תלויה על בלימה. אין כסף אין גדר.
השאלה הגדולה היא האם אכן שטייניץ יצליח לשכנע עוד חברים לעמדתו זו, וגם אם כן, נשאלת השאלה האם הם יתמידו בעמדתם זו או שמא הם יתקפלו, כרגיל, בעקבות לחץ כבד מכיוון לשכת ראש הממשלה.
עמדה זו לא מונעת את נקיטת 'דרך המלך' והיא חקיקת חוק עוקף בג"צ. בלי אבל ובלי חבל, יש להחזיר את הריבונות לכנסת. וחשוב מכך יש להחזיר את השופטים למעמדם הטבעי של פרשני החוק הא-ותו-לא. חברי הכנסת כבר הוכיחו, כי כאשר יש להם בעיה חוקית עם תיקצוב המפלגות או תיקצוב חברי הכנסת, הם יודעים איך לחוקק חוקים שיתאימו להם כמו כפפה ליד. אם בנושאים כל-כך 'חשובים' פועלים חברי הכנסת כמחוקקים ומתעלמים הן מעמדת הציבור והן מחשש לבג"צ, אין סיבה שבנושא חשוב (אולי קצת פחות משאלת תיקצוב המפלגות) יביעו חברי הכנסת את עמדתם בקול בוטח וברור גם אם מדובר בעקיפת בג"צ.
חוק כזה לא ימנע מבית המשפט להתערב במקרה נקודתי שבו נראה בעליל כי התקבלו החלטות שרירותיות, שיש להם חלופה ריאלית בשטח. אך בהחלט ימנע פסילה גורפת של קטעים באורך של 40 ק"מ, שהקביעה לגביהם כאילו אינם עומדים במבחן מידתיות הינה שאלה של השקפה ולא הכרעה עובדתית.
במידה וחברי הכנסת ישתפנו ויגלגלו את האשם על בית המשפט, הרי שיהיה עליהם להתחלק שווה בשווה עם האחריות להמשך ההרג של אזרחי ישראל. גם המחוקקים וגם השופטים לא יוכלו לנקות את מצפונם ולומר "ידינו לא שפכו את הדם", כי זה פשוט לא נכון. כך בפשטות בחדות ובעיקר באכזריות.
