בשבועות האחרונים נשמעים קולות די רמים של אישים ברשות הפלשתינית, המנסים לשווק את הרעיון שכביכול, הפת"ח, הזרם המרכזי בחברה הפלשתינית, ה - main stream המתון והפרגמטי, עומד לגבש איסטרטגיה חדשה כלפי הסוגיה הישראלית-פלשתינית.
אנו שומעים את ערפאת עצמו, את דובריו הקרובים, את ראש הממשלה הפלשתיני אבו-עלא ואת מי שנחשב למנהיג הרצועה מחמד דחלאן. כולם מפזרים הצהרות המבשרות על אפשרות, כביכול, של פתיחת עידן חדש ביחסים הישראלים-פלשתינים. האם בשורת הפת"ח אכן אמיתית?
כמי שהיה אמון על יישום הנספח הצבאי של הסכם "אוסלו" (1995-1997), וכמי שפעל רבות מול אנשי הפת"ח שנחשבו ל"פרגמטיים ביותר" בקרב הפלשתינים, אני מבקש לקבוע כי גוף זה מעולם לא היה מתון ופרגמטי ועתה, בשל ירידת כוחו האלקטוראלי בקרב הציבור הפלשתיני, הוא עלול לבטא זאת בהקצנה נוספת בעמדותיו.
כדאי לשים לב לתכני המסרים האמיתיים שביטא הפת"ח כלפי הציבור הפלשתיני. אך לפני מספר חודשים, יצא הפת"ח בכרוז שבו למשל ישנה דחייה מפורשת של כל ניסיון ליישב את סוגיית הפליטים בתוך מדינה פלשתינית עתידית, וביקורת נוקבת על "המשטר הנוכחי שנתן פֶּתח ליוזמות כאלה תוך התעלמות משאיפות העם". הכרוז מתריע מפני יצירת יריבויות בתוך העם הפלשתיני, העלולות להוביל למלחמת אזרחים, ודורש עמדה פלשתינית מאוחדת שתדבוק באופן נחוש ב"זכות השיבה" של הפליטים הפלשתינים. מה אומר הכרוז?
א. הפת"ח דוחה את כל יוזמות השלום, לרבות: הסכם ביילין-אבו מאזן, הסכם איילון-נוסיבה, הבנות ז'נבה הואיל וזכות השיבה (שכל התוכניות הללו מתעלמות ממנה) היא העמוד המרכזי של המאבק הפלשתיני... הבסיס לקונסנזוס שלו... חלום שני שלישים מבני העם הפלשתיני (שעדיין גולה).
ב. הרשות הפלשתינית עסוקה במריבות על נתחי שלטון, מינוי מקורבים, שחיתות קשה ובמאבקי כוח קטנוניים. משום כך אנשיה אינם פנויים לעסוק בעיקר - דחיית היוזמות הללו.
ג. הרעיון של הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67' איננה חלק מהקונסנזוס האיסטרטגי של הפלשתינים, והיא בוודאי אינה שקולה לזכות השיבה. אם המצב ידרוש זאת, על הפלשתינים לנקוט בטקטיקה חדשה של הקרבת המדינה הפלשתינית המקוצצת בגבולות 67' כדי להתמקח על זכות השיבה שהיא המטרה הנעלה. המדינה הפלשתינית היא צורך ביטחוני של ישראל. לרשות הפלשתינית יש אינטרס לדבוק בכך, ולכן יש לוותר על המדינה הגדועה ולא על זכות השיבה.
ד. ניתן להשיג שלום-אמת בין שני העמים בתוך מדינה דמוקרטית וחילונית אחת, בה יוכרו זכויות שני העמים, לא יהיו בה גבולות, חומות ומחסומים, והעיקר: הפלשתינים ישובו אל גבולם.
ה. למען העתיד, יש לכונן מוסדות פלשתינים דמוקרטיים, החל בוועד המרכזי של פת"ח, ויש לקיים בחירות מקומיות, בחירות למועצה המחוקקת, למוסד הנשיאות ולמל"פ, וזאת כדי "להגן על הבית הפלשתיני מכל אסונות השחיתות הפוליטית והכלכלית הנוגסת בו בכל פה, ולעצור את הדרדרותה תהומה".
בלהיטותנו כי רבה, אנו ממהרים לאמץ אלינו כל ניצנוץ חיוור של הרשות הפלשתינית, אש"ף או פת"ח בהעניקנו להם את התואר הלא נכון של "הזרם המתון" שבחברה הפלשתינית. ממשלת ישראל חייבת לבדוק היטב את כוונות הפארטנר הפלשתיני. הדברים אמורים לא רק לגבי ההצהרות המשוחררות מפי דובריו הרשמיים של "הזרם המתון", אלא, שומה עלינו לברר את הכוונות האמיתיות שמאחורי הצהרות אלו תוך שימוש במושג הלקוח מתחום המשפט: לברר את "היסוד הנפשי" של המנהיגות הפלשתינית.
חלילה לנו לשוב אל הטעויות שנעשו בהסכמי אוסלו. הסכם אוסלו היה הסכם של רמיזות, ואילו אנו זקוקים להסכם של אמירת דברים ברורים. תחושתי היתה שהסעיפים שנכללו בהסכם היו שוליים, זניחים, ומה שבאמת נחשב בעיני הקברניטים ובעיני דרג מקבלי ההחלטות היתה המסגרת, לאמור: "הנה, יש לנו פארטנר לשלום אחרי 100 שנות עימות ואם כבר הוא הסכים לחתום עימנו על הסכם שלום, כנראה שהדרך שלנו נכונה... את התכנים נסכם תוך כדי תנועה אל היעד".
לא, את התכנים יש לסכם כבר עתה: הכרה בישראל, הפסקת הטרור, אכיפת חוק וסדר, ורפורמות מנהליות. אם יש פת"ח פרגמטי - יופע נא מיד.
___________________
אל"מ (מיל.) משה אלעד, לשעבר ראש מנגנון התיאום הביטחוני עם הרש"פ באיו"ש ומושל ג'נין ובית לחם. כיום חוקר באוניברסיטת חיפה
