מותו של אמון הציבור במערכת המשפט

"רפובליקת בננות" או מדינת "עולם שלישי" בבית המשפט העליון אוהבים להתהדר ולהתקשט בפסקי הדין באמרות שפר. אחת מהן, אותה אהב במיוחד השופט אהרן ברק לצטט הייתה: 'אין לשופט חרב או ארנק אלא את אמון הציבור בלבד'. ובכן תארו לכם מדינה שבה ממונה בגיל מבוגר אשתו של נשיא בית המשפט העליון לשופטת ובקידום מסחרר ומטאורי ויוצא דופן מגיעה לערכאה הארצית הגבוהה ביותר בתחומה. דמיינו לכם כי באותה מדינה מתחברים שניים מבניהם של שופטי בית המשפט עליון, מקימים משרד עורכי דין ותוך זמן קצר ביותר זוכה אותו משרד של שני עורכי הדין הצעירים והטירונים להצלחה כלכלית מסחררת כאשר שני עורכי הדין הצעירים לא מהססים גם להופיע בפני חבריהם של אבותיהם בבהמ"ש העליון. שוו בנפשכם כי גם אשתו של שופט בית משפט עליון שלישי מקודמת לכהונת שופטת מחוזית בכירה למרות תלונות חוזרות על פיגורים במתן פסקי דין. עצמו את עיניכם וחלמו כי באותה מדינה בעלה של נשיאת בית המשפט העליון חשוד בפלילים אך מצליח באורח פלא להיחלץ מכל החשדות הפליליות. כעת קחו נשימה ארוכה-באותה מדינה שופט בכיר בערכאת בית המשפט המחוזי טוען כי נשיאת בית המשפט בו הוא מכהן נזפה בו משום ש"העיז" לפסוק כנגד משרד עורכי דין בה שותף בעלה וכאשר מתלונן השופט בפני נשיאת בית המשפט העליון מורחק אותו שופט מבית המשפט ו"מוגלה" לבית משפט אחר. לא הספיק לכם? - באותה מדינה "דמיונית" שופט בית משפט עליון נחקר באזהרה ואילו סגן נשיא בית משפט שלום "פורש" עקב חשיפת יחסיו המיניים עם מזכירת בית המשפט ושופט אחר "פורש" אף הוא בעקבות יחסי מין שכפה במשך תקופה ארוכה על קלדנית והכול בתוך אולם בית המשפט ולשכתו. באותה מדינה "מרתקת" גם מתברר כי שופטת ממנה את חברה הקרוב לתפקידים של כונס נכסים ששכר טירחה נכבד בצדם ועולה יסוד לכך שאותו חבר גם היה שותף לניסוח פסקי דין שכתבה. גם בבית משפט אחר מתברר ונחשף כי שופטת ממנה את בעלה של חברתה השופטת לתפקידים של מנהל עזבונות. באותה מדינה מדהימה נמלט שופט מחוזי לשעבר לחו"ל עקב ראיות כנגדו לעבירות של שוחד ומרמה בעשרות מיליוני דולרים ואם נשלים את המעגל הרי אותו שופט נמלט הנו מחותנו של נשיא בית המשפט העליון בפתיח ושותפו למשרד עורכי הדין של בנו של אותו נשיא בית המשפט העליון....

דרום אמריקה - זה כאן

דרום אמריקה? ונצואלה ? אחת ממדינות ערב עליהן אנו אוהבים ללגלג? אחת ממדינות אפריקה? סרט הוליוודי? תתעוררו רבותי. "דרום אמריקה" זה כאן העולם השלישי היה "נעלב" לא האירועים הנ"ל היו מיוחסים לו."רפובליקת הבננות" הזו היא מדינת ישראל וכל האירועים המתוארים לעיל הנם עובדות שאירעו והתקיימו במציאות של מערכת המשפט הישראלית. האם יכול להתקיים כלל "אמון" במערכת שכזו? ומה הפלא שאמון הציבור במערכת המשפט קרס והתמוטט לחלוטין.

התקשורת הישראלית – "כלב השמירה" שנרדם שבע

באם נמשיך באמרי השפר של בית המשפט העליון הרי "התקשורת הנה כלב השמירה של הדמוקרטיה" ו "חופש הביטוי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה" אולם בכל הנוגע לשמירה ופיקוח על בתי המשפט וחופש הביטוי בנוגע לביקורת על בתי המשפט נראה ש"כלב השמירה" הוא כלבלב או שנרדם שבע... כל האירועים הנ"ל אירעו לנגד עיניהם הפקוחות של כלי התקשורת המרכזים בישראל אולם אלו העדיפו לעצום את עיניהם ,לטשטש ולהסתיר את העובדות המזעזעות ולהמשיך לנופף ב"מנטרה" בדבר "מערכת המשפט המפוארת בישראל". מלבד מתי מעט אשר זעקו בשולי המחנה כי "המלך עירום" המשיכו כלי התקשורת המרכזיים לגבות "בעיניים עצומות" וכחסידים שוטים" כל התנהלות פסולה של מערכת המשפט ודחו בחמת זעם כל מי ש"העיז" לבקר באופן כל שהוא את מערכת המשפט. באופן הנ"ל גם לא ניתן ביטוי לדעת הקהל האמיתית ולביקורת הנוקבת על מעשים פסולים וזו הוסתרה והוחנקה. הקשרים ו"הסימביוזה" בין כלי התקשורת המרכזים לבין בכירי עולם המשפט הנם חמורים מהסימביוזה בין "הון לשלטון" באשר קשרים פסולים בין הון לשלטון ניתן להביא במדינה מתוקנת לדין אך קשרים אסורים בין תקשורת ובכירי משפט "אחריהם המבול" באשר "מי ישפוט את השופטים"? האינטרסים השלובים התמצו בכך שכלי התקשורת המרכזיים בישראל העניקו "הגנה" ו"גיבוי" מוחלט למערכת המשפט ובכירי המשפט העניקו בפסקי הדין "חסינות" לאותם כלי תקשורת שכוחם הועצם וגבר והכוח שניתן להם לפגוע בשמו הטוב של אדם ללא כל חשש מפגיעה כלכלית בתביעות דיבה ולשון הרע. כך יצוין שכלי התקשורת המרכזיים התעלמו בעיניים פקוחות מתופעת "הנפוטיזים" במערכת המשפט הישראלית ,התעלמו משיטת "חבר מביא חבר" בוועדה למינוי שופטים, עצמו את עיניהם לנוכח תופעות חמורות של שופטים שסרחו אולם במקום להעמידם לחקירה ולדין ולעמוד הקלון כפי שהתקשורת הישראלית אוהבת לבצע בפוליטיקאים ואנשי ציבור, הופנו למסלולי פרישה שקטים וחשוכים והכול על-מנת לא לפגוע חלילה בתדמיתה ובשמה של "מערכת המשפט המפוארת". דוגמה מצוינת הנה העדר כל ביקורת מצד כלי התקשורת למצב הבלתי נסבל בסוגיית "פסילת שופטים". כל עו"ד מתחיל בוודאי ותיק יודע עד כמה קשה ההתלבטות להגשת בקשת פסילה כנגד שופט ושכישלונה של בקשה שכזו יחזיר הדיון בתיק לאותו שופט עצמו וזאת מבלי לעסוק בסוגיה של תיקים אחרים בהם מופיע אותו עו"ד בפני אותו שופט שהתבקשה פסילתו האישית. רוב רובם של בעלי הדין ועורכי הדין מבצעים אפוא באופן טבעי "סינון" קפדני ולא מגישים בקשה לפסילה אלא אם כן "כלו כל הקיצין". למרות האמור, בית המשפט העליון ובמיוחד מתקופתו של הנשיא אהרן ברק נוטה לדחות כמעט 100% מבקשות הפסילה ודורש "ראיות אוביקטיביות וחד-משמעיות " כי "המשחק מכור". כמובן שלא ניתן לעמוד במבחנים אלו והמסר לשופטים הנו גיבוי מוחלט ואוטומטי וללא כל ביקורת כאשר בעלי הדין נאלצים לחזור "עם הזנב בין רגליהם" לאותו שופט ממש ביקשו את פסילתו האישית. האם שמענו אי פעם ביקורת כל שהיא של אמצעי התקשורת על תופעה זו? האם גב' אילנה דיין הקדישה לנושא זה פרק בתוכנית "עובדה"? יחד עם זאת כנראה שקיים "צדק קוסמי" ו"כל דיקטטורה סופה ליפול" והסדק הגדול ב"מסך הברזל והשתיקה" החל ונפרץ כאשר צץ והתפתח האינטרנט אשר הוא "אויבו של כל דיקטטור" ומאפשר בחירה חופשית אמיתית והשמעת דעת רוב הציבור ושיח דמוקרטי אמיתי. הפגיעה האנושה בכוחו של עיתון ידיעות אחרונות- "שופרה" של ה"מערכת המשפטית המפוארת" ושקיעתו עקב העלייה העצומה בכוחו של האינטרנט ועיתון "ישראל היום" תרמה אף היא ל"ניפוץ המראה". אין גם להמעיט גם בכוחו של אתר "מחלקה ראשונה" והעומד בראשו,העיתונאי יואב יצחק, אשר היה "חלוץ במחנה" והעז באומץ להעלות לסדר היום עוד לפני שנים רבות את כל התופעות החמורות הללו שנחשבו אז כ"דברי כפירה" ש"הס להזכירם".

הוועדה למינוי שופטים - "אם כל חטאת"

אם נמשיך להתהדר ולהתקשט באמרות השפר של בית המשפט הרי "אור השמש הנו חומר החיטוי הטוב ביותר" וביטוי זה שנלקח מבית המשפט בארצות הברית שימש את בית המשפט העליון לנזוף שוב ושוב בפסקי דין ברשויות מנהליות שלא חשפו את מעשיהן או שלא חשפו את ההליכים שהובילו לקבלת ההחלטות או שלא תיעדו את אותם הליכים או אותם מעשים. על כך נאמר "נאה דורש אך האם נאה מקיים"? במשך שנים ארוכות ישבה הוועדה למינוי שופטים כאשר כל הליכיה וכל מעשיה עלומים ומוסתרים. במשך שנים ארוכות ישבה אותה ועדה "בחושך" מוחלט מבלי שתהיה עליה בקרה כל שהיא או פיקוח כל שהוא. הרצון להסתיר ולמנוע כל חשיפה היה כה גדול עד כדי כך שהתנהל במשך שנים ויכוח אז האם לקיים כלל פרוטוקול לדיוני הוועדה... האם הייתם מדמיינים גוף מנהלי כל שהוא שיבוא בפני בג"צ ויסרב לנהל פרוטוקול להליכיו? ובכן אותם שופטי בג"צ לא ראו תמיהה כל שהיא בעובדה שהוועדה החשובה ביותר למינוי שופטים מתנהלת ללא פרוטוקול ודיוניה "סודיים". אגב "הוועדה למינוי שופטים" הנה "המצאה" ישראלית מקורית-לא קיימת כלל "שיטה" כזו ברוב מדינות העולם הדמוקרטי ובמדינות העולם המערבי לא שמעו כנראה ולא הפנימו את הדרך "המדהימה" שהמציאו בישראל למינוי שופטים. טוב, מה מבינות דמוקרטיות "קטנות" כמו בריטניה וארצות הברית לעומת המעצמה המשפטית מהמזרח התיכון.....כאשר מעז מן דהוא לטעון כי מדובר בשיטה מוזרה פסולה ותמוהה. הרי "כלבי השמירה" בישראל, קרי כלי התקשורת בישראל ,אוהבים לנופף בביטויים ש"השיטה הוכיחה את עצמה" ו" ראו את מערכת המשפט המפוארת". כמה חבל שהמציאות טופחת על פניהם-מנפצת את הביטויים האווילים הללו לרסיסים ויעיד הפרק הראשון למאמר המדגים עד כמה "מוצלחת" השיטה ועד כמה "מצליחה" השיטה להנפיק מינויים מוצלחים בשיטת "חבר מביא חבר".

נפוטיזים במשפט בישראל ושאר פירות הבאושים

נֶפּוֹטִיזְם (Nepotismus) הוא כינוי לנוהגם של בעלי שררה להעדיף במינוי למשרות את קרובי משפחתם, ידידיהם, חבריהם או מכריהם, על פני אנשים אחרים. במדינות דמוקרטיות, אסור הנפוטיזם בתקנות או חוקים במוסדות ציבוריים, הנחשבים רכוש הכלל ולא רכוש העומד בראשם. במגזר הציבורי בישראל נאסר הנפוטיזם בתקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה), התשס"ה-2005 ובפקודת העיריות. כמובן שמה שטוב ל"פשוטי העם" אינו חל על ה"אצילים" ומה שיש לגנות בפסקי דין המתייחסים לשירות הציבורי "נמוג" ונעלם כאשר מדובר בבחירת שופטים. כמובן שיש התמימים הסבורים כי "המקצועיות עוברת בתורשה" אולם מעניין כי במשרות של "עובדים סוציאלים" או משרות תובעניות ומפרכות אחרות ששכר נמוך בצדן ואין בהן כל הטבות או כבוד "נעלמת העברת הגנים בתורשה" ....אגב, במשפט הישראלי יש המצאה חדשה ו"הכישרון עובר בתורשה" אל בני הזוג..

ואלו שמות: (רשימה חלקית)

כבוד נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק אשר רעייתו הנכבדה מונתה לסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. חברו הטוב כבוד השופט תאודור אור אשר רעייתו מיכאלה שידלובסקי-אור עלתה ומונתה לשופטת בכירה של בית המשפט המחוזי בים. השופטת הנכבדה במחוזי י-ם יהודית צור אשר בעלה שמואל צור כהן כשופט בית הדין לעבודה. הנשיא הנכבד של בית המשפט המחוזי בנצרת יהודה אברמוביץ אשר בתו הנכבדה סמדר אברומוביץ קולנדר מונתה לשופטת בית משפט השלום. כבוד השופט אליהו מני ז"ל ובתו נשיאת המחוזי בים מוסיה ארד. כבוד השופט העליון מנחם אילון ובנו השופט המחוזי בבאר שבע יוסף אילון. שופט בית המשפט העליון יהודה כהן ובתו השופטת במחוזי באר שבע ורדה מרוז. שופט בדימוס של בית המשפט המחוזי בת"א יצחק שילה ובנו השופט אילן שילה המכהן בבית המשפט המחוזי מרכז. השופט אהרון ורבנר בחיפה שרעייתו עופרה ורבנר שופטת בית הדין לעבודה בחיפה. שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה רעיה חפרי וינוגרדוב בתה של שופטת בית הדין הארצי לעבודה אוגניה וינוגרדוב ז"ל. מבקר המדינה נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה בדימוס מיכה לינדנשטראוס ובתו כבוד השופטת אילונה לינדנשטראוס בנצרת. הרשימה הנה כאמור חלקית וכדאי לעצור כאן על-מנת שלקוראי המאמר לא תהא סחרחורת ותהא להם הפוגה לצאת מההלם. אגב, כולם נבחרו כדת וכדין ודרך המסננת של הוועדה למינוי שופטים... תילי תילים של מילים "נשפכו" בפסקי הדין של בית המשפט העליון בנוגע לעיקרון היסוד של השוויון: "השוויון הוא מערכי היסוד של מדינת ישראל. כל רשות בישראל - ובראשן מדינת ישראל, רשויותיה ועובדיה - חייבת לנהוג בשוויון בין הפרטים השונים במדינה........ השוויון מונח בבסיס הקיום החברתי. הוא "תחילת התחילות" והוא "מעמודי התווך של המשטר הדמוקרטי. הוא חיוני להסכמה החברתית המונחת ביסוד המבנה החברתי והוא מהווה עיקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי-נפרד מהן. עוד הדגיש בית המשפט העליון: "השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם"...נכונים אנו לשאת בעול ובסבל ובמצוקה אם נדע כי גם זולתנו - השווה לנו - כמותנו ועימנו; אך נתקומם ולא נשלים במקום בו יקבל זולתנו - השווה לנו - את שאנו לא נקבל".. ביסוד תפישתנו עומדת הגישה כי המדינה ורשויותיה הם נאמני הציבור. "רשויות השלטון מקבלות את הסמכות מן הציבור, שבחר בהן באופן שוויוני, ולכן הן גם חייבות להפעיל את הסמכות כלפי הציבור באופן שוויוני". אכן "מילים כדורבנות" כפי שנוהגים שופט בית המשפט העליון לכתוב בפסקי הדין אולם היכן עיקרון השוויון בוועדה למינוי שופטים בו יושבים אותם שופטים מכובדים שציטטו את כל העקרונות הנאצלים הללו? היכן עיקרון השוויון במקום החשוב ביותר בו נבחרים "אנשי הצדק" המופקדים על עיקרון השוויון? מעניין מה היה פוסק בג"ץ לו הובאה בפניו עתירה הנוגעת לגוף ממשלתי מצומצם בו כמות הקרבה המשפחתית של מינויים פוליטיים הייתה בהיקף כה מדאיג?

קריסתו של אמון הציבור במערכת המשפט

פסיכואנליטיקאים נוהגים לומר כי באגדות הילדים ישנם רבדים פסיכולוגים עמוקים. בסיפורה של "שלגייה" מנפצת המלכה והאם החורגת את המראה וכועסת כי המראה הציגה בפניה את המציאות האמיתית כי אינה כה יפה כפי שחשבה. בנאומה החריף והמתקיף את הרשות המחוקקת טענה נשיאת בית המשפט העליון כי "פוליטיקאים מובילים מסע לערעור האמון בבית המשפט" האומנם? ובכן "תנוח דעתה" של השופטת. ה"מסע " החל לפני שנים רבות ועקב התנהלות המערכת המשפטית עצמה. ההפך הוא הנכון. למרות גיבוי ותעמולה מתמדת של כלי התקשורת בישראל אשר מהללים ומשבחים את "מערכת המשפט המפוארת בישראל" הלך האמון והתדרדר והוכח שוב העיקרון שטבע הנשיא האמריקני לינקולן: "אפשר לשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, אפשר לשקר לכל האנשים חלק מהזמן, אבל אי-אפשר לשקר לכולם כל הזמן". בסקר של האיחוד האירופי שפורסם לאחרונה (1.11.11) בעיתון הארץ ש"אינו חשוד" בעוינות למערכת המשפט נחשף היקף חוסר האמון במערכת החוק והמשפט: "רק 22% מהציבור הישראלי סבורים ששופטים לא מקבלים אף פעם שוחד, והרוב הגדול סבור ששופטים מקבלים שוחד בתדירות נמוכה או נמוכה מאוד. נתונים אלה עולים מניתוח הממצאים של הסקר האירופי החברתי, המבוסס על מחקר בהשתתפות 20 מדינות באירופה, שכלל מדגם מייצג של 1,700 נבדקים בישראל. הסקר נערך כחלק ממחקר במסגרת פרויקט שמבצע האיחוד האירופי, באמצעות הקרן האירופית למדע וגופים מדעיים אובייקטיביים במדינות האיחוד. במחקר השתתפו 30 מדינות, כולל חברות נלוות המשתתפות בפעילות של האיחוד, ופורסמו לראשונה נתונים עבור 20 מדינות שהשתתפו בסקר ב-2010 ו-2011. במחקר נכללו לראשונה שאלות הקשורות לאמון ולעמדות כלפי מערכת החוק והמשפט במדינות שנבדקו. ממצאי המחקר נותחו על-ידי פרופ' אריה רטנר, נשיא המכללה האקדמית כנרת וחוקר במרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה, שעורך ב-11 השנים האחרונות סקר שנתי על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. בשאלה נוספת על מערכת המשפט, התבקשו המשיבים לדרג את המידה שבה לדעתם בתי משפט מקבלים החלטות הוגנות ובלתי מוטות על סמך ראיות, בסולם מ-0 עד 10. 10 מבטא את רמת ההסכמה הגבוהה ביותר שבתי המשפט מקבלים החלטות הוגנות ובלתי מוטות. בשאלה זאת נמצאת ישראל בשליש התחתון של הדירוג, עם ממוצע של 5.98. הנשאלים בדנמרק, פינלנד ונורווגיה מובילים את הטבלה בעמדה כי בתי המשפט שלהם מקבלים החלטות הוגנות ובלתי מוטות על סמך ראיות (בין 7.13 ל-7.65). בולגריה, פורטוגל ורוסיה נמצאות בתחתית הטבלה (עם ממוצע של 4.56-5.44)." בפרסום מיום 22.6.10 התגלה נתון מדהים על פיו מחקר אקדמי מקיף קובע כי "במהלך העשור האחרון מסתמנת שחיקה של כ-33% במידת האמון שרוחש הציבור הישראלי לבית המשפט העליון. עוד מגלה המחקר כי במערכת בתי המשפט בכלל, נתנו אמון ב-2010 רק 36% מהציבור היהודי-כללי (שאינם חרדים ומתנחלים), לעומת 61% בשנת 2000 - ירידה דרמטית לאורך השנים. בקרב החרדים, רק 9% נותנים אמון בבתי המשפט בכלל ובבית המשפט העליון בפרט, לעומת 15% בשנה שעברה ו-19% לפני עשור. נתונים אלה הם חלק ממחקר יוצא דופן, שבחן מאז אפריל 2000 את מידת אמון הציבור בבתי המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט". ובכן מחקרים מדעים מקיפים מוכיחים כי האמון בבתי המשפט של הציבור בישראל קרס לחלוטין וזאת לאורך שנים והטעמים ברורים ואינם קשורים לשום "פוליטיקאים" אשר בכל הכבוד אינם יכולים להשפיע על רוב הציבור בישראל. הציבור בישראל "שומע את הקולות" - הציבור בישראל "מתחכך" עם בתי המשפט ולאחר עשרות שנים אין מי שלא התדיין בצורה זו או אחרת בבתי המשפט ועל כן הציבור גיבש את דעתו הברורה הציבור בישראל "אינו מטומטם" ,לא ניתן לזלזל בו ובכל מקרה עיקרון הדמוקרטיה בו אוהבים לעשות שימוש בבג"ץ מנצח ובגדול. מקום שבו חש הציבור כי המינויים לשיפוט אינם שיווניים ואינם אובייקטיבים - -מקום בו הציבור חש כי בית המשפט העליון מתעניין ב"עקרונות נאצלים" ובצבירת כוח ומאבקי כוח עם הרשות המחוקקת והרשות המבצעת במקום לעשות משפט ולהתעניין בחברה ו"באזרח הקטן" - מקום בו חש הציבור כי אינו זוכה לצדק ומערכות המשפט "טוחנות" אותו ולאט הוא מקום שיאבד ובאופן טוטלי את אמון הציבור.

פירוק ועדת המינויים לאלתר ועריכת מכרזי שיפוט אוביקטיבים

הוועדה למינוי שופטים "הרוויחה" את תדמיתה בעצמה ו"כרתה בעצמה את הענף עליו היא יושבת". לוועדה יצא שם רע של ועדת "דילים" שלא היו מביישים מרכזים של מפלגות והנפוטיזם ושיטת "חבר מביא חבר" הפכו להיות ביטויים שגורים ונפוצים. המצב החמור שנוצר הנו העדר כל קשר ישיר בין כישורי המועמד לשופט לבין סיכויו להיבחר. הקשר היחיד לסיכוייו של המועמד היה עוצמת הקשר שלו עם חברי הוועדה, בין אם שופטים ובין אם פוליטיקאים ורצוי קשר משפחתי..לא מובן גם מדוע סיכויו של שופט למינוי או לקידום תלויים בנשיא בית המשפט העליון? האם העיקרון היחידי לא חייב להיות כישורי המועמד בלבד? במדינת ישראל של היום קיימת כבר אוכלוסיה של קרוב לשמונה מיליון בני אדם. עקב טעויות שלא המקום להרחיב בהן במאמר זה נוצר מצב בו קיימת כמות אדירה של משפטנים גם ביחס לאוכלוסיה גדולה זו. מדובר בסך הכול בכמה מאות שופטים-אולי כ800 בלבד –וניתן לבחור מספר כה מועט של שופטים בקלות ובבחינות דקדקניות ביותר כאשר רק המוכשרים ביותר יקבלו את המינוי במכרזים אובייקטיבים להם יוכל לגשת כל משפטן בעל ותק מינימלי ללא הפליה של גזע מין. יוכנו על-ידי משפטנים ופסיכולוגים ומכוני השמה מקצועיים בראשות הנשיא והישר מאיר שמגר מבחנים אובייקטיבים מחמירים שיכללו מבחני אישיות פסיכולוגיים שינבאו "מזג שיפוטי" -מבחנים של ידע משפטי –מבחנים פסיכוטכניים אולם כאלו שמנבאים הצלחה והמועמדים ייגשו לבחינות אנונימיות (מספרי ת.ז ללא שמות ושמות משפחה) ושאינן מאפשרות שיקול דעת בדיעבד של בודקי הבחינות (בחינות "אמריקניות"). הטובים ביותר והמוכשרים ביותר יתקבלו לקורס מקיף וממושך של שיפוט כאשר עם קבלתם כמועמדים לפני מינוי יפורסמו שמותיהם על-מנת לאפשר לציבור להביא כל מידע רלוונטי שעשוי למנוע המינוי הסופי. תורחב סמכויותיה של הנציבות לתלונות על שופטים ויופסק הנוהג כי בראשה עומד שופט בדימוס אשר קשור באופן טבעי למערכת ומחובר לטבורה תוך יצר התגוננות והגנה על המערכת בה צמח. בראש הנציבות יעמוד צוות של אקדמאים ואנשי ציבור טהורים ונקיים וחסרי כל זיקה או קשר כל שהוא למערכת המשפט. שכר השופטים יוכפל אולם כל שופט יידרש להגיש בשקיפות הצהרת הון מידי 5 שנים וכך הדבר לעניין חובת הצהרת הון של כל בני משפחתו ובמיוחד אלו העוסקים במקצוע עריכת דין אשר לא יוכלו להופיע בפני שופטים אחרים. בנוסף ייבחנו כל השופטים המכהנים היום באותן בחינות אובייקטיביות ומי אשר יכשל בבחינות –הן בשל מזג שיפוטי גרוע או בשל העדר כישורים אחרים לשיפוט יועבר מידית למסלול של פרישה ופיצויים. בכך "תנוקה גם הערוגה" מכל מינויים הזויים ותמוהים שהצליחו לחדור למעוז החשוב ביותר של הדמוקרטיה גם שופטים מכהנים שיבקשו להתקדם לערכאה גבוהה יותר יחויבו לעבור בחינות אובייקטיביות מעודכנות וכך יובטח שרק המוכשרים והמוצלחים יקודמו ללא "קשר" או "קשרים" בוועדות כל שהן. מי מהצדיקים ש"רוממות השוויון והצדק בגרונם" יכול להתנגד לבחירה כה אובייקטיבית? - כל הקורא את המאמר ו"מודאג" מכך שלא ימצאו מועמדים או ש"מועמדים טובים" יעדיפו שלא להגיש מועמדות לשיפוט תנוח דעתו. במדינה כה גדולה בה קיימים מדענים מוכשרים –קצינים בכירים בחיל האוויר ימצאו בקלות מספר כה מועט של אנשים ישרים טהורים ומוכשרים למשרות של שופטים. כל היתר שיחפשו להם "ג'ובים" משפחתיים במקומות אחרים בו "יוכלו לעשות פחות נזק".. רק דרך שכזו של מינוי בקריטריונים אובייקטיבים תאזן את העובדה המדהימה ששופט בישראל נבחר למעשה לכל חייו כאשר האפשרות להדיחו הנה נדירה ביותר ואולי תבנה את האמון שאבד לציבור בישראל.