בשבוע שעבר פרסמתי
פוסט בעניין
הדרת נשים בהקשר זה. הקביעה הרשמית, שעליה חתום השר לשירותי דת,
יעקב מרגי (3.1.2012),
נסמכת על חוות דעת הלכתית
שנקבעה לפני מספר שנים על-ידי הרב הראשי לישראל, יונה מצגר. אותה חוות דעת שימשה גם בעתירה לבג"ץ בעניין זה. בג"ץ קבע את שקבע (ב-2007), דהיינו שיש לאפשר לנשים לשאת הספד ולהיות שותפות פעילות במסע ההלוויה של יקיריהן. אך בפועל, הדברים התנהלו מאז ועד היום אחרת. מרגע זה אין מניעה שנשים תשאנה הספד במהלך הלוויה, אף כי קיימים מנהגים שונים האוסרים זאת.
חשוב שהציבור יידע לעמוד על ההבחנה שבין הלכה מחייבת לבין מנהגים שאין לכפותם על הציבור
נפל דבר בישראל, בעוד שהציבור הוטעה לחשוב שההלכה היא כזו שאין אישה רשאית לשאת הספד ליקיריה בבית עלמין, מתברר שלא כן הדבר. כמו במקרים אחרים, שבהם קיימת הדרת נשים והפרדה בין נשים וגברים על-פי מנהג, כשציבור טועה לחשוב שההלכה היא זאת שקובעת את ההפרדה או ההדרה, כעת מתברר כי גם בעניין הספדי נשים, מבחינה הלכתית טהורה אין הדבר אסור. להלכה ולמעשה. הנחייה ברוח זאת, מתברר, לא רק תחייב את כל חברות קדישא, אלא אף תהיה תנאי לקבלת רישיון למתן שירותי קבורה.
נקודה נוספת באותו הקשר היא הטיפול הלוקה בסוגייה זאת. שכן, השאלה בעניין היתר הלכתי לנשים לשאת הספד בבית עלמין הופנתה למשרדו של הרב שלמה עמאר (הרב הראשי הספרדי) לפני שלושה חודשים ושוב, לפני שבוע. במשרד לשירותי דת הוחלט לא להמתין יותר ובמקום זאת, לאמץ פסק הלכה של הרב הראשי יונה מצגר (הרב הראשי האשכנזי) משנת 2007. האם זהו יתפתח למתח בין ספרדים לבין אשכנזים??? (מומלץ לקרא את הטוקבקים
לכתבה המתפרסמת ב ynet שחלקים ממנה מצוטטים כאן).
מבחינתי האישית נסגר עוד מעגל
בזמנו, עסקתי במחקר על תופעת העלייה לקברי צדיקים, מבחינת הדינמיקה הבין אישית שנוצרת שם. תהיתי מדוע נשים מתפללות שם בנפרד מגברים. כבר אז נודע לי שלפי ההלכה אין מניעה להתפלל בצוותא אלא שמסורות מסוימות מתנגדות לכך. לאחרונה, נדונה סוגיית הדרת נשים בייתר שאת, גם בהקשר לנשיאת הספד בבית עלמין. נכחתי אישית במקרה שבו ניטלה הזכות מבת לשאת הספד על אביה. זה קרה בשנת 2003, בהלוויתו של פרופ' ישעיהו צ'ארלס ליבמן, חתן פרס ישראל לסוציולוגיה (2003). ליבמן ז"ל היה המנחה שלי לעבודת הדוקטורט בנושא "
מיתוסים פוליטיים - רציפות מול שינוי". כשנפטר ב-3 בספטמבר 2003, ביקשה ביתו
רבקה לוביץ', טוענת רבנית, להספידו. אולם כשניגשה למיקרופון בבית הלוויות בפתח תקוה, מנע ממנה נציג החברה קדישא לדבר, בטענה ש"בפתח תקוה נשים אינן מספידות".
יש לציין שבעניין ליבמן, הרבנות נמנעה מלהתערב ולוביץ' עתרה יחד עם ליאת בר באמצעות עו"ד
אביעד הכהן ועו"ד אסף בר לבג"ץ. היא ניצחה ב-2007. בעתירה נטען שההסדר הקיים פוגע ב"
כבוד האדם וחירותו", "
חופש הביטוי" ו"חופש הדת". ומבקש לכפות נורמות דתיות מחמירות על כלל הציבור שאינו כפוף להן. אך למעשה, המשיכו חברות קדישא להתנהל כאילו לא קרה כלום. יש לציין שלוביץ לא אמרה
נואש ושוב עוררה את הנושא במאי 2011, כשהיא קוראת להפסיק להפריד בין נשים וגברים בבתי עלמין.
ועדת השרים לקידום מעמד האישה פעלה כראוי
בעקבות ההחלטה הרשמית מים 3.1.2011 עלינו להודות לוועדת השרים
לקידום מעמד האישה. זאת משום שהחלטת בג"ץ בנדון ליבמן נותרה, כאמור, "במגירה" מבחינת חברה קדישא, והגיע למצבים מביכים ממש בעת האחרונה. המהלך מבורך ומעיד על תפקוד החלטי ונחוש של הוועדה.
