חבורת הקיצוניים האלימה בעדה החרדית פתחה בזמנו במקהלת ״קול באשה- ערווה״, וסיימה לאחרונה בהדרן ״אישה בקדמת האוטובוס- ערווה״. חבורה זו עסוקה, כפי הנראה, יתר על המידה בתלישת פוסטרים מתחנות אוטובוסים ובאיום על נשים המעזות, רחמנא ליצלן, לשבת בקדמת האוטובוס. הם, כנראה, כל כך עסוקים במלאכה בזויה זו, עד שלא נותר זמן בידם לעיין מעט בספרי הקודש ובמקורות היהודיים על-מנת להחכים מעט.
בספר "שיר השירים" אשר כתיבתו מיוחסת לשלמה המלך, נאמר: ״יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ: כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב', 14)
בפנייה, יונתי, אין המשורר התנכ״י מכוון ליונה אפויה בתנור מבית מטבחן של מסעדות הגורמה בעציון גבר, אלא לאישה ממש, בשר ודם! גם בקשתו: "הראיני את מראייך" אינה בקשה בעלמא. שלמה המלך שהיה ידוע בחכמתו, הבין כי יופייה המרגיע של האישה ועצם נוכחותה בחייו יסייעו בידו לקבל החלטות נכונות ולנהל את ענייני הממלכה בחכמה. יתר על כן, בפנייתו אליה: ״השמיעיני את קולך״ הוא מביע רצון עז וכן להקשיב לקולה של האישה. הוא, החכם מכל אדם, אוהב להאזין לקולה הערב ומבין, אולי, כי בתבונתה ובבהירות מחשבתה מאירה האישה פעמים רבות נקודות מבט שהגבר אינו משכיל לראות.
המקרא מעודד שיח נשים ושירתן
דמות כריזמטית אחרת במקרא היא דבורה אשת לפידות שהייתה מנהיגה, שופטת, נביאה ומשוררת. לאחר הקרב שבו הובסו הכנענים בראשותו של סיסרא, שרה דבורה שיר הלל: "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמֹר." (שופטים ה', 1). אין ספק שכאשר דבורה שרה את שיר הניצחון שלה, הקשיב העם לשירתה.
זאת ועוד, לאחר שפרעה וכל חילו טובעו בים סוף, שר משה את "שירת הים", ומייד אחריו פצחה גם אחותו מרים בשיר: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרן אֶת הַתּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאה גָּאָה סוּס וְרכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות ט"ו 21-20)
מכל הנאמר לעיל (ותקצר היריעה לציין מקרים נוספים), ברור לכל בר דעת כי אין המקרא מורה על השתקת נשים, אלא ההיפך הוא הנכון. המקרא מעודד שיח נשים ושירתן, וכל הטוען אחרת אינו אלא בור ועם הארץ, העושה זאת ממניעים חשוכים.
לו היו סיקריקים עלובים אלה משננים פרקי משניות בוקר וערב ומתעמקים במסכת פסחים, הם היו למדים את הפתגם המתייחס בדיוק לדברי ההבל היוצאים מבית מדרשם: ״יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטיפשים! ״
אם כך סבר שלמה החכם, וכך סוברת אף המשנה, אין לנו ההדיוטות אלא להיתלות על אילנות גדולים ולומר בקול גדול: "אחותי, השמיעי את קולך!" חד! ברור! תמיד! השמיעי אותו בכל במה ובכל מקום בו יחפוץ בכך ליבך!.
