ארה"ב וסעודיה: מחיר השותפות

בית המלוכה הסעודי פיתח לאורך השנים שיטות מגוונות לעקיפת החוק האמריקני האוסר שתדלנות ישירה מצד ישות מדינית זרה בארה"ב. אחת מהן היא נשק הנפט. נקודת ציון חשובה בעניין הייתה שנת 1971 כשהסעודים הצטרפו עם מדינות ערב נוספות למהלך שהוביל מעמר קדאפי כשהכריז כי מדינות אלה יקבעו את מחירי הנפט ולא החברות המערביות האחראיות על תפוקתו. ב-1971 ארה"ב פרשה מהסכם ברטון-ווד (הסכם בין המדינות המפותחות שקבע את שערי החליפין ביניהן), והדולר שעד אז שערו היה צמוד למחירי הזהב, עבר פיחות חד. אופ"ק שהכנסותיו היו בדולרים הגיב מיד בהעלאת מחירי הנפט. האירועים בתחילת שנות ה-70 שינו את מבנה שוק האנרגיה העולמי ואת יחסי הכוחות בו. באפריל 1973 ביטלה ארה"ב מכסות על ייבוא הנפט וכתוצאה מכך הביקושים עלו בצורה חדה. ערב-הסעודית, אחת הספקיות המובילות של הזהב השחור, כמובן הרוויחה מכך. חוץ מהרווחים הכספיים, הסעודים הבינו שיש להם נשק חזק שבאמצעותו ניתן להשפיע על מדיניותה של ארה"ב שלא יכלה להסתמך עוד על מקורותיה והחלה להיות תלויה בנפט זר. הנשק הזה הופעל בכל עוצמתו במהלך מלחמת יום הכיפורים. המגעים הסודיים על אספקת נשק אמריקני לישראל הנתונה בסכנה קיומית התנהלו במקביל למשא-ומתן עם מדינות המפרץ על מחירי הנפט. כשלערבים נודע על סיוע אמריקני לישראל, הם פתחו במלחמת נפט. הסעודים ואחריהם מדינות ערב נוספות צמצמו את תפוקת הנפט ולבסוף נעצרה כליל אספקתו לארה"ב. האמברגו הערבי פגע פגיעה קשה בכלכלה האמריקנית והחמיר עוד יותר את מעמדו הציבורי של הנשיא ניקסון שהיה מסובך בפרשת ווטרגייט. הסעודים היו מעודדים מכוחם העולה אך בסופו של דבר נבהלו מכך שהאמברגו יפגע גם ברווחיהם, ועם חתימת הפסקת האש בין ישראל למצרים האמברגו הוסר. בד-בבד, חלקו של בית המלוכה במונופול הנפט הסעודי 'ארמקו', שהיה בבעלות משותפת עם אמריקנים, עלה ל-60%. עד לשנת 1980 הסעודים רכשו שליטה מלאה בו. התלות של ארה"ב בנפט מסעודיה נוצלה גם למטרות פנים. המלך פייסל ביקש סיוע אמריקני בפיתוח תשתיות במדינתו. הנשיא ניקסון נענה ברצון והתקבל בכבוד מלכים בביקורו בממלכה. במהלך הביקור הוחלט על הקמת ועדה כלכלית משותפת. זאת לא הייתה סתם ועדה. הגוף הזה שהתקיים עד שלהי שלטונו של קלינטון הקים בעזרת מומחים אמריקניים תשתית כלכלית מודרנית בסעודיה – ממערכת בריאות וכבישים ועד למוסדות פיננסיים. הציבור האמריקני לא ידע על הוועדה הזאת, והסיבה המרכזית לכך היא שפעילותה מומנה על-ידי הסעודים, והקונגרס מעולם לא פיקח עליה. ללא פיקוח הקונגרס, הוועדה הרשתה לעצמה, בין היתר, להפלות יהודים בהתאם לדרישות החוק הסעודי. עם זאת, כשהיה צורך עסקי, הסעודים ידעו להתגמש ועצמו עין. בזכות הפרגמטיות הזאת היה יכול הנרי קיסינג'ר לבקר בממלכה בחופשיות. אפקט האמברגו בשנת 1973 לא התפוגג גם שנים רבות אחר כך, והפחד ממנו המשיך ללוות את הממשלים האמריקניים. בשנת 2001 גינה הנשיא ג'ורג' בוש את ערפאת והצדיק את ישראל שסירבה לנהל משא-ומתן בצל הטרור. התגובה הסעודית הייתה מיידית. הנסיך באנדר, השגריר הסעודי באותם ימים, איים כי ארצו תצמצם את תפוקת הנפט במיליון חביות ביום. בוש לא נשאר אדיש ושלח מכתב לנסיך עבדאללה, שליט סעודיה בפועל דאז. הנשיא ציין במכתבו את דאגתו לעניין הפלשתיני ומחויבותו להקמת מדינתם העצמאית. משפחת סעוד השולטת בממלכה מחזיקה עם 4 משפחות סעודיות נוספות המקורבות לשלטון ב-60% מעתודות הנפט בעולם. כשהמשפחות הללו מבקשות מהממשל האמריקני טובות מסוימות, בוושינגטון משתדלים להקשיב.

מדוע אנשי הממשל בארה"ב בדרך כלל פחות פרו ישראלים מחברי הקונגרס? כולם יודעים מהו המאזן בין הנפט הסעודי לערכים המשותפים עם ישראל, ובכל זאת מדיניותן של שתי זרועות השלטון שונה במקרים רבים. גם ממשלים אוהדי ישראל מאופקים ברוב המקרים בהשוואה לקונגרס. אפשר להסביר זאת ב"מה שרואים מכאן, לא רואים משם", אך ייתכן שיש סיבות נוספות. הכירו את קבוצת 'קרלייל', חברת השקעות העוסקת במגוון תחומים ובהם ענף האנרגיה. ל'קרלייל' יש עסקים רווחיים מאוד בסעודיה. פרנק קארלוצ'י, שר ההגנה לשעבר בממשל רייגן, שימש יו"ר הקבוצה בשנים 2002-1993. קארלוצ'י אינו דוגמה בודדת, צמרת החברה כוללת בכירים רבים לשעבר בממשל האמריקני. ברשימה נציגי שתי המפלגות ששירתו בתקופות נשיאות שונות. אפילו ג'ורג' בוש האב הועסק מעת לעת בייעוץ לקבוצה. 'קרלייל' לא לבד. הונה של חברת האנרגיה 'האליברטון' נצבר לא מעט מעסקות עם בית המלוכה הסעודי. כך היה גם כשדיק צ'יני שימש יו"ר החברה בין כהונתו כשר ההגנה אצל בוש האב לבין התקופה בה כיהן כסגן הנשיא של בוש הבן. אם כן, להיות בכיר בממשל זאת מקפצה מצוינת לקריירה עסקית בהמשך. במימון סעודי כמובן.

נשק הנפט אולי אפקטיבי מבחינה מעשית אך הוא השפיע השפעה שלילית מאוד על דעת הקהל האמריקנית שאינה אוהבת גורמים שסוחטים את ארצם. לאחר הפיגועים במגדלי התאומים הידרדרה תדמיתה של ערב הסעודית בארה"ב עוד יותר. 15 מתוך 19 מבצעי הפיגועים היו סעודים. בריאד התחילו לעבוד קשה כדי לתקן את תדמיתם בארה"ב ולשם כך פנו נציגי בית המלוכה הסעודי לחברת 'Qorvis' המתמחה ביחסי ציבור. בעשור האחרון קיבלה החברה 60.3 מיליון דולר מהשלטון הסעודי והיא ממשיכה לסייע לו ביחסי ציבור גם כיום. השירות של 'Qorvis' החל בשידור מסרים קצרים ברדיו ובטלוויזיה שבהם מסופר על ידידות עמוקה בין ארה"ב לסעודיה ומלחמתו של בית המלוכה בטרור. החברה הפיקה מפגשים בין נציגים סעודיים לתקשורת האמריקנית. בנוסף, אורגנו סמינרים מקצועיים בנושא היחסים שבין ארה"ב לסעודיה באוניברסיטאות אמריקניות רבות. שגרירים לשעבר ואנשי מקצוע רבים בארה"ב גויסו לטובת הקמפיין לשיפור התדמית הסעודית. אזרחים אמריקניים שנחשפו לפרסומים השונים לא ידעו שמדובר בקמפיין שמאורגן על-ידי 'Qorvis'. הפובליציסט היהודי דניאל פייפס חשף לראשונה את שיטות הפעולה הללו בשנת 2004. פייפס פרסם שאחד הסמינרים שהתקיים באותה שנה באוניברסיטת שיקגו מומן על-ידי השגרירות הסעודית. בשגרירות רתחו מזעם ואיימו לנקוט צעדים חריפים. פייפס חש שאין לו ברירה ובהסכמת המקור חשף אותו. המקור היה פרופסור ליפסון שסיפר כי התבקש לארגן את הסמינר על-ידי 'Qorvis'. החברה הגישה את רשימת המומחים: שגרירים אמריקניים לשעבר בסעודיה, סופרת פרו-סעודית, חוקר ממכון חשיבה וד"ר לפוליטולוגיה. כשליפסון עבר על הרשימה הוא ענה שקופת האוניברסיטה דלה מכדי למממן את השתתפותם ונסיעותיהם של המכובדים. נציגי 'Qorvis' אמרו לו שהאירוע כולו ממומן על ידם, והאוניברסיטה צריכה רק לשמש לו אכסניה. אוניברסיטאות אמריקניות הן תחום השקעות ותיק עבור סעודיה. מאז שנות ה-60 היא מממנת פרויקטים אקדמיים רבים, מעניקה מלגות ואף עורכת ביקורים של סטודנטים אמריקניים בממלכה. על-פי הערכות שונות, הסעודים השקיעו במוסדות האקדמיים בארה"ב כ-130 מיליון דולר מאז 1986. בני אבני, כתב 'קול ישראל' בניו-יורק המחזיק גם בטור ב'ניו-יורק פוסט', כתב בעיתון בשנת 2010 כי התרומות הסעודיות לאוניברסיטאות קולומביה, ניו-יורק ולמכללת ברוקלין, היו בין הגורמים המשמעותיים לאווירה האנטי-ישראלית השוררת שם שכללה בין היתר עריכת "שבוע האפרטהייד הישראלי". אבני ציטט גם את החוקר הבריטי אנטוני גליס שמצא קשר דומה בין קמפיינים נגד ישראל שהתקיימו באוניברסיטאות הרווארד וג'ורג'טאון לבין תרומותיו של הנסיך אל-ואליד למוסדות הללו, תרומות שבשנת 2005 לבדה הסתכמו ב-20 מיליון דולר. הנסיך תורם בין היתר ל'מרכז אל-ואליד להבנה מוסלמית-נוצרית' הידוע באידיאולוגיה אנטישמית. על-פי החוק האמריקני, כל אדם או ארגון המקבלים מימון מישות מדינית זרה חייבים להירשם כסוכנים זרים במחלקה מיוחדת במשרד המשפטים. עיון ברשימת סוכנים סעודיים רשמיים מגלה שורה ארוכה של חברות גדולות ומכובדות. אגב, 'Qorvis' ניסתה להתחמק מרישום כזה ובמשרדיה נערך חיפוש על-ידי ה-FBI, אך ראשי החברה מיהרו להירשם טרם הגיע תיקם לבית המשפט. ערב-הסעודית השקיעה מעל 100 מיליון דולר בעשור האחרון בגופים לוביסטיים בארה"ב. חוץ מיחסי ציבור, הלוביסטים לטובת סעודיה מעניקים ייעוץ פוליטי ומשפטי ומקדמים את ענייני הממלכה במסדרונות השלטון. חברת 'Patton Boggs', שיש לה מניות גם ב-'Qorvis', עובדת בקרב צירי המפלגה הדמוקרטית. קבוצת 'Loeffler' מייצגת את הממלכה הסעודית מול המפלגה הרפובליקנית. החברה הוקמה בזמנו על-ידי תומס לופלר, חברו של ג'ון מקיין, המועמד הרפובליקני לנשיאות בשנת 2008.

גורמים סעודיים מעורבים עמוק בכלכלה האמריקנית. כ-3 מיליארדי דולרים מופקדים בחשבונות סעודיים בארה"ב. סכום דומה מושקע בניירות ערך. הסעודים ידעו להשתמש בנתיב ההשקעות ככלי השפעה על הנעשה בארה"ב. בתחילת שנות ה-80 בית המלוכה בריאד הושיט לממשלו של רייגן סיוע למימון הגירעון. לאחרונה ארה"ב הייתה עדה לשימוש פחות חיובי בכלי המדובר. לפי פרסומים שונים, מי שעמד מאחורי הדחתו של השדרן הפרו ישראלי גלן בק מ-'Fox News' השמרנית היה לא אחר מהנסיך אל-ואליד המחזיק במניות בסוכנות החדשות. גם אם העניין מוכחש על-ידי הצדדים המעורבים, איש לא סיפק עד היום הסבר הגיוני מדוע מודח שדרן פופולרי ששידוריו זוכים לנתוני צפייה מרשימים.

בשוק הנפט העולמי חלו לאחרונה מגמות שמדאיגות את הסעודים. עתודות הנפט בממלכה יורדות, והפסימיים שבאנליסטים מדברים על עשרות שנים בודדות עד להתרוקנותן המוחלטת. המערב בכלל, וארה"ב בפרט, הגיעו לשיא הביקושים לזהב השחור שממנו אפשר רק לרדת. בין הגורמים למגמה נמצאים הזדקנות האוכלוסיה, עלייה בניצולת הדלק במנועים מודרניים ופיתוח אנרגיות חלופיות. בנוסף, לאחרונה יש התקדמות מפתיעה בפיתוח מקורות האנרגיה המקומיים בארה"ב. אחת הטכנולוגיות העיקריות התורמות לשינוי המגמה היא הפקה מפצלי נפט וגז במים עמוקים שפותחה לראשונה במפרץ מקסיקו. מונופול הנפט הסעודי ארמקו כבר הכריז על ירידה יזומה בתפוקת החברה בעקבות מהפכת האנרגיה האמריקנית, ובארה"ב דווח לראשונה על מאזן חיובי בהפקת מוצרי הנפט בסך כ-920,000 חביות ליום. גם תחום יחסי הציבור מדאיג את הסעודים. אף שהשקיעו מאות מיליוני דולרים, דעת הקהל בארה"ב נותרה עוינת בעוד האהדה לישראל נמצאת בעלייה מתמדת. הסעודים לא יושבים חסרי מעש ונערכים ליום שאחרי. הם שוקדים על פיתוח מקורות אנרגיה חלופיות, אך גם חושבים על חיים ללא אמריקה. אירועי העבר כבר הוכיחו שהברית עם ארה"ב איננה קדושה בעבורם. בשנת 1987 ביקש הקונגרס האמריקני להטיל פיקוח על אספקת נשק לסעודיה. ראשי הממלכה רכשו בתגובה טילים מסין. גם היום הסעודים מתקרבים לסין. הביקושים המוגברים לנפט שם לעומת הירידה בביקושים בארה"ב מסייעת להתקרבות. ליחסים המשתנים בין ארה"ב לסעודיה יש השלכות אזוריות ברורות. עד כה הסעודים התמודדו עם שני איומים עיקריים: הציר השיעי השנוא בראשות אירן ומשטרים לאומניים חילוניים. הרודנים הלאומנים נופלים זה אחר זה ובמקומם עולים כוחות איסלאמיים. מדינות המפרץ וסעודיה בראשן אחראיות לכך במידה רבה. הן מימנו את מפעלי הצדקה של מפלגת ה'אנהדה' בתוניסיה במהלך הבחירות וגם את הקמפיין עצמו. גם מפלגת 'איסלאח' בתימן, שהייתה בין הגורמים האחראיים להדחת הנשיא סאלח, קיבלה תמיכה מסעודיה. סעודיה וקטאר הושיטו סיוע צבאי וכספי למורדים בלוב. עיתון 'אל אכבר' פרסם לאחרונה כי במהלך הבחירות במצרים העבירה ריאד 4 מיליארד דולר לקרנות צדקה המקורבות למפלגת 'אל נור' הסלפית. גם לאחים המוסלמים במצרים יש קשרים הדוקים עם השלטונות בריאד. האחים הצליחו להתברג לצמרת ארגוני הצדקה הממשלתיים ולמערכת הפיננסית בסעודיה – ממקורות המימון העיקריים של התנועה במצרים. ערב-הסעודית מוכנה לשלם הרבה כסף כדי ליצור סביבה מדינית וביטחונית נוחה. בבוא היום הכוחות הסוניים הידידותיים לריאד יהוו תחליף לאמריקנים. התלות של ארה"ב בסעודים עשויה להיפסק והיא תצטרך להתמודד עם אתגרים חדשים: מציאת תחליף לנוכחות הצבאית במפרץ הפרסי והתמודדות עם קואליציה סונית שלא תצטיין באהדה יתרה למערב.