עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני

אין זו הפעם הראשונה שהאופרה "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" מאת ברטולד ברכט וקורט וויל מועלת מעל בימת האופרה הישראלית. בפעם הראשונה זה נעשה בסוף שנות ה-80 במאה שעברה (1987). במקרה או שלא במקרה יש לאופרה זו כעת פרוספריטי גדול בעולם והיא מועלת גם בימים אלו בכמה בתי אופרה גדולים בעולם. האופרה הוצגה לראשונה כאופרה שלמה ב-1930 כאשר לפניה הושמעו קטעים באורך של כ30 דקות וקטעים אלו נקראים היום "המהגוני הקטן" שהושמעו ב-1928 וכללו כמה שירים ותמצית העלילה. זאת אופרה מיוחדת. אומרים שזה תיאטרון שאינו תיאטרון וגם אופרה שאינה אופרה. אין זו אופרה כפי שאנו מכירים אך גם לא אופרטה או מחזמר. זאת בכל אופן אופרה שהיא בעצם ראי של חיינו היום.ראי של המציאות.אופרה שנכתבה במאה שעברה שהיא אקטואלית בתכנה גם היום. רבים שואלים האם יש דבר שנקרא "אמנות פוליטית" הדעה הרווחת היא שאין אמנות שאינה פוליטית. אין ספק בכך שאופרה זו הנה אופרה פוליטית.יש בה הרבה אמירות פוליטיות,כלכליות ואחרות. יש באופרה שפה לא עדינה, היא סאטירה נוקבת, אופרה עכשוית שהפכה במרוצת השנים הלא רבות לקלאסית. הבמאי הנו עומרי ניצן, מנהלה האמנותי של תיאטרון הקאמרי, האומר שהאופרה הזו הנה יחודית בזאת שהיא אינה אופרה אך בעצם היא אופרה. זהו ניסיון ליצור שפה מיוחדת חדשה של אופרה של המאה ה-20. מורגש שוויל שאף רעיונות ממקורות שונים אך נתן לכולם אופי אישי. המוזיקה של האופרה היא כזו שהיא סוחפת אותך אך פרט לשיר אחד אינה קליטה ואינך יכול לחזור עליה. יש בה שפע של סיגנונות ומפעם לפעם אתה מגלה סיגנון של מלחין אחר כולל מוסיקת ג'אז. עומרי ניצן ביים את האופרה כ"ספקטקל" שפע של רעיונות, שפע של צבע, מסכי וידאו, אורות בשלל צבעים,קרינות של רבקה מיכאלי. הכל מרשים. מיכאל קרמנקו אחראי על התפאורה, אבי יונה בואנו(במבי) על התאורה המעולה והמתאימה לסוג כזה של אופרה ומגאלי גרברון על התלבושות. שי בונדר עיצב את קטעי הוידאו ששימשו הן כתפאורה והן כמוסרי מסרים. הכל היה יפה, הכל נצץ אך רוח קרה נשבה מהבמה, סטריליות מסויימת, ניכור. לאור כל זאת הכוריאוגרפיה של חאבייר דה פרוטוס לא כל כך התאימה לקונספציה של הבמאי. האופרה עוסקת בחברה שהנה קפיטליסטית כשהכסף הנו העיקר.זהו עולם המתעלם מהסובב אותו וחי מנותק מהסביבה שהיא הרוב. ערכים אבדו את ערכם. האהבה אינה כפי שהיתה, אין בה רגש ואין בה תשוקה.חברה שמותר בה כל מה שאסור. חברה בה הכל מותר אם אתה יכול לשלם עבורו. אופרה שהיא סגידה לכסף, לדולר, מושפעת מהמשברים הכלכליים שהיו בעולם ובמיוחד בארה"ב וגרמניה בנות ה20-. זאת אופרה שהיא אקטואלית גם היום. שלושה אנשים נמלטים מהחוק ובאמצע מדבר בארה"ב מכוניתם מתקלקלת והם מחליטים להקים עיר שבה הכל מותר. עיר רישתית שתלקט כל הרשתות שהיא תפרוס. מובאות בחורות ובעקבותיהן באים הגברים, ההימורים והכל. עיר בה אם אין לך כסף אין לך זכות קיום ואם אין לך כסף זה הפשע הכי גדול. טייפון המתקרב לעיר, עוקף אותה אך לא משבר הכלכלי. כאשר ג'ים מהוני שבא לעיר ופיזר את כספו אינו יכול לשלם עבור משקאות שהזמין לחבריו הוא נשפט,אינו יכול לשלם את השוחד כמקובל לשופט, אף אחד אינו מוכן לשלם את חובו והוא נידון למוות. הזמרים בתפקידים הראשיים היו טובים כולם ולא היה מישהו שהתבלט מעל לכולם אם כי רמת כולם הייתה טובה. בנוסף לזמרים האורחים ג'וליאן טובי,וינסנטה אומבואנה,טארה ונדיטי,נעמי נדלמן וולפגנג שוואנינגר, בבכורה שראיתי, השתתפו בהצלחה גדולה מאוד הזמרים הישראלים גיא מנהיים,נח בריגר, ולדימיר בראון וכן לימור אילן, אפרת אשכנזי, נעמה גולדמן, אלה וסילביצקי, יעל לויטה ואיילה צימבלר שמלאו את תפקידי הזונות. כפסנתרנית הבר על הבמה ניגנה רויטל חכמוב שבהתאם לכתוב היה צריך להיות לא מכוון.כן השתתפו שחקנים,רקדנים ונגנים על הבמה. 16 גברים שרו נהדר במקהלה שהיה בה שילוב של דברים שונים ולפעמים הרגשת שאתה שומע מוטט של באך. יש באופרה סצינות המוניות רבות, נהדרות, בשלל צבעים וכן תנועה רבה וגם סצינות בה האנשים מוקפאים פרט לזמרים השרים. בתזמורת היו כלים מיוחדים כולל בנדונאון וגיטרה. המנצח דויד שטרן הוביל אותה היטב. לראות או לא לראות: אין זו אופרה כפי שאנו מכירים אך מעניינת מאוד, מבויימת נהדר. למרות שהמוזיקה לא מוכרת ברובה כדאי לראותה.