התסכול והסחיטה

בעוד מספר ימים יציינו המצרים שנה לפרוץ המהפיכה שלהם, שההצלחה היחידה שלה עד עכשיו הייתה סילוקו של מוברק. אולי ניתן לראות בבחירות לפרלמנט שהתקיימו בחודשים האחרונים הצלחה נוספת, אך אלו נפלו דווקא כאסון על הגורמים החילוניים והליברלים. מרבית המצרים מתוסכלים כיום מאוד מתוצאות המהפכה, ומודאגים מאוד בנוגע לעתידה של מצרים, בעיקר בשל הידרדרות מצבה הכלכלי. עם פרוץ ההפגנות ההמוניות לפני שנה, נעלמו ההשקעות הזרות לחלוטין, וגם התיירות נמחקה כמעט לגמרי. האבטלה במצרים מגיעה בחלק מהאזורים ל-50' אחוזים ואף יותר, וכבר היו ידיעות על מצרים השולחים יד בנפשם, בשל היעדר יכולתם לפרנס את משפחותיהם הרעבות. החוגים החילוניים הליברליים מתוסכלים מאוד. מצד אחד, הצבא ממשיך לשלוט בחייהם ובמותם, ומתברר להם יותר ויותר כי הגנרל מוחמד טנטאוי אינו מתכוון להעביר את השלטון לידי העם. מצד שני, בבחירות ההגונות לפרלמנט זכו המפלגות הדתיות - האחים המוסלמים והסלפים - בכ-70' אחוזים ממושבי הבית. עבודה אין, פרנסה אין, והעתיד נראה בעייתי מאוד. הממשלה המצרית עומדת על סף פשיטת רגל כלכלית, והיא מחפשת נואשות כל מקור להכנסה.

הפה הישראלי הגדול

מצד שני, מאז שהחלו ההפגנות ב-25 בינואר 2011, לא חדלים דוברי ישראל להביע את דאגתם לגורלו של הסכם השלום עם מצרים ואת חששם כי הסכם זה יבוטל. כל מראיין שואל בעניין זה, וכל מרואיין עונה כמיטב הבנתו. המצרים מיד קלטו את החשש הישראלי והחלו לסחוט אותנו רק כדי לשמר את הסכם השלום. הדבר בא לידי ביטוי בעסקת שליט ובהגדלת מספר החיילים המצרים המורשים להיכנס לסיני. ישראל יצאה מגדרה כדי להיענות לכל דרישה מצרית, רק כדי לשמור את השלום עם מצרים. ואז באה המכה הגדולה: ראשיה של מצרים מחפשים כיום כל מקור אפשרי למזומנים, אפילו במחיר של פתיחת תיקים מלפני 30 שנה ויותר, ובעיקר על מה שישראל עשתה או לא עשתה כששלטה בסיני בין 1967 ל-1982. לאחרונה התפרסם כי מצרים מכינה תביעת ענק נגד ישראל בסך 500 מיליארד דולר, לא פחות, על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מכיבוש סיני ב-1967 ומפעולות נוספות שנקטה ישראל מאז. תביעת הפיצויים היא על כך שישראל הקימה בסיני מכרות לאבן, שיש ואוצרות טבע אחרים, גזלה חול, מים, עתיקות, חיות בר, כסף וזהב מבנקים בערי סיני, הרסה שוניות אלמוגים במפרץ אילת ליד חוף סיני, וחיסלה להקות של דגים. ישראל הרגה 250,000 מצרים, חיילים ואזרחים, ופצעה מיליון. מצרים ממשיכים להיהרג ממוקשים ישראלים שהושארו בשטח, וישראל מסרבת למסור את מפות שדות המוקשים למרות שהיא מחויבת לעשות כך. חיל האוויר המצרי נפגע קשות בגלל ישראל, כמו גם חילות היבשה. ישראל אחראית לעצירת הספנות בתעלת סואץ למשך כשש שנים, ולכן גם לנזק שנגרם למצרים מעצירת הספנות. וכן הלאה וכן הלאה, דרישות שלחלקן יש בסיס במציאות וחלקן הזוי, וכולן בנויות על יכולתם של המצרים לסחוט את ישראל פעמיים: פעם אחת כאשר קיבלו את כל סיני בלי ישראלי אחד בימית, באופירה, בדי-זהב, בנביעות, ברפידים ובאלי סיני (מי זוכר את המקומות הנפלאים הללו שלושים שנה אחרי שישראל הרסה אותם במו ידיה כדרישתו של סאדאת?), ופעם נוספת היום, כאשר השלטון המצרי פושט הרגל מנסה למכור לישראל שוב את הסכם השלום, והפעם תמורת מזומנים, תוך איום שאם לא תשלם - יבוטל ההסכם. שוב הוכיח הישראלי כי הוא אינו יודע מה לומר ומה לא לומר במזרח התיכון, שבו תמורת הבעת חשש נדרשים לשלם כדי להסירו, ועל פחד נאלצים לשלם "דמי חסות" למפחידים או לחבריהם כדי למנוע פגיעה מהם. רק מי שבטוח בעצמו ובכוחו, ושאיננו חושש מדבר, מניחים לו לנפשו.

שיתבעו את עצמם

מן המפורסמות הוא כי ערבים בורחים מנטילת אחריות על טעויותיהם ונוטים להאשים את האחרים בכל צרותיהם. קשה להם מאוד להכיר בשגיאות שעשו, כי מי ששוגה מביא בושה על עצמו. הטלת האשמה על אחר מקלה על המצפון ופוטרת את הערבי ממחיר ההודאה באשמה ומהחובה המכאיבה לתקן את הנזקים. המצרים מתעלמים מהעובדה כי מצב המלחמה בינם ובין ישראל נגרמה אך ורק בגללם, כי ישראל תמיד רצתה שלום עם שכנותיה, וכי בשנת 1948 עדיין לא היה "כיבוש" (אלא אם נגדיר גם את תל אביב כשטח כבוש). המצרים תובעים את ישראל גם על הפלת המטוס הלובי בשנת 1973 לאחר שחדר לשמי סיני, אך מתעלמים מההרוגים הישראלים במלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. המצרים מתעלמים מהנזקים שהסבו למדינת ישראל הצעירה כשפלשו לתחומה ב-16 ביוני 1948 - יום אחרי ההכרזה על עצמאותה. הם לא סופרים את האזרחים הישראלים שנהרגו בהפצצות של המטוסים המצריים במהלך מלחמת העצמאות, כמו שהם מתעלמים מהחללים הישראלים הרבים שנהרגו בפעולות הפידאיון שקציני המוח'אבראת המצריים היו שולחים לתוך ישראל בשנות ה-50'. הם קובלים על כך שישראל גרמה לסגירת תעלת סואץ בין 1967 ל-1975, אך מתעלמים מהאיסור הבלתי חוקי שהם הטילו על ספינות ישראליות לעבור בתעלה בין מאז 1948 ועד שנחתם השלום, וזאת בניגוד לחוק הבינלאומי המחייב אותם לאפשר לספינות כל העולם להשתמש בתעלה. אגב, מי שסגר את התעלה בשנת 1967 היה גמאל עבד אלנאצר, על-מנת להפעיל לחץ על אירופה שתלחץ על ישראל לסגת מסיני. המצרים מתעלמים מהנזקים העצומים שהסבו לישראל מאז שהוקמה באמצעות החרם שהטילו עליה ועל חברות שסחרו איתה, כמו שהם מתעלמים מהסיוע שהגישה מצרים לאורך השנים, ואפילו לאחר שנחתם הסכם השלום, לשונאי ישראל, ובעיקר לחמאס, באמצעות הברחת נשק לעזה. הם מתעלמים ממעשה הרצח בראס בורקע לאחר הסכם השלום, שבו הרג שוטר מצרי שבעה נופשים ישראלים על חוף סיני, כמו שהם מתעלמים מחללי הפיגועים בשנה האחרונה לאורך הגבול בין רפיח ואילת. הם לא מחשבים את הנזק הכלכלי שנגרם לישראל מאלפי המסתננים העוברים משטחם אלינו, כמו שאינם מייחסים חשיבות לסמים, לנשים ולסחורות המוברחות משטחם לתוך ישראל. והפרט המשעשע הוא קובלנתם על כך שישראל שגזלה נפט מסיני, אבל "שוכחים" כי היא זו שגילתה את שדה הנפט ופיתחה את הפקת הנוזל השחור ממנו, ובסוף אף העבירה את מתקני הנפט היקרים לידי המצרים בחינם, תוך ויתורה על הנפט המגיע לה עקב הגילוי. המצרים גם סובלים מזיכרון חלש: הם שכחו לציין בתביעתם כי ישראל הייתה זו שהצילה אלפי חיילים מהארמיה השלישית המצרית, שנלכדו בתוך סיני במלחמת יום כיפור וננטשו לגורלם על-ידי הפיקוד המצרי. לולא הייתה ישראל מאכילה ומשקה אותם במהלך המלחמה, הם היו הופכים למאכל לעיטי השמים ולשועלי המדבר. ישראל יכולה להגיש תביעה נגדית נגד מצרים שתהיה גדולה הרבה יותר מהתביעה המצרית, גם בלי שתכלול את הנזקים שנגרמו לנו בעת שיעבוד מצרים. אבל השירות החשוב ביותר שישראל יכולה להגיש למצרים היא עצה קטנה: התחילו לבדוק היכן הפגמים אצלכם, לפני שאתם מאשימים את האחרים בבעיותיכם. שאלו את עצמכם מי גרם לכם את כל הצרות והנזקים הללו, ואם לא תמצאו תשובה, חפשו אותה במראה. אם אתם המצרים סובלים ממחסור במזומנים, חפשו את הכסף אצל המושחתים שלכם שניצלו את העם המצרי העני והמסכן, גנבו את הונו וצברו מיליארדים הנמצאים בבנקים בשוויץ, בוואדוז ובאיי קיימאן - מקלטי המס החביבים על מושחתי כל העולם.