באירופה, הטענה כי "ההתנחלויות" מהוות מכשול לשלום הפכה לדוֹגמה, לעיקר אמונה בלתי ניתן לערעור. זאת, על-אף העובדה שלא היה שלום בין ישראל לבין שכניה הערביים בין 1949 ולבין 1967 כאשר לא היו "התנחלויות"; על-אף העובדה שההנהגה הפלשתינית דחתה את הצעותיהם של
אהוד ברק (ביולי 2000) ושל
אהוד אולמרט (בספטמבר 2008) לפנות כמעט את כל הישובים היהודים ביהודה ושומרון; ועל-אף העובדה שפינוי כל ה"התנחלויות" ברצועת עזה "תוגמל" בירי של אלפי רקטות.
אחד המכשולים המרכזיים - האמיתיים - לשלום בין ישראל לבין הפלשתינים הוא "זכות השיבה", כלומר את הגירתם של כ-7 מיליון ערבים לישראל בגבולות הקו הירוק, בטענה שהם צאצאיהם של 600 אלף הערבים שנטשו את בתיהם במלחמת העצמאות.
במימוש "זכות השיבה" תובעים למעשה הפלשתינים את הפיכתה של מדינת ישראל למדינה דו-לאומית בעלת רוב ערבי,
מרבית הישראלים דוחים תביעה זו על הסף, אם כי חלקם רואים בה תרגיל רטורי שהפלשתינים עצמם אינם מאמינים בו. אולם סירובם של
יאסר ערפאת ושל
מחמוד עבאס לוותר על "זכות השיבה" גרם לדחיית ההצעות של אהוד ברק ושל אהוד אולמרט. כמו-כן, מערכת החינוך ותעמולת הפנים של הרשות הפלשתינית אינן מציגות את "זכות השיבה" כפנטזיה, אלא דווקא כעיקרון מקודש של הלאומיות הפלשתינית, שוויתור עליו מהווה בגידה.
אחד הגורמים המרכזיים להנצחת "זכות השיבה" הוא סכנות אונר"א (UNRWA), וזאת משתי סיבות. האחת, המנדט של אונר"א הוא לא לעזור לקליטת הפליטים הפלשתינים במדינות התושבות שלהם אלא לממן ללא הגבלת זמן את שהותם במחנות פליטים (בניגוד למנדט של נציבות האו"ם לפליטים, UHNCR, האחראית על כל הפליטים בעולם, למעט הפליטים הפלשתינים, ופועלת לקליטת פליטים בארצות המקלט שלהם).
השנייה, בעוד שנציבות האו"ם לפליטים מגדירה כפליט רק מי שגורש בפועל מארצו, אונר"א מגדירה כ "פליט פלשתיני" לא רק את הערבים שנטשו את בתיהם ב-1948, אלא גם את צאצאיהם לנצח נצחים.
כתוצאה משני ההבדלים הנ"ל (הן מבחינת המנדט והן מבחינת ההגדרה), מספר הפליטים בעולם ירד מ-60 מיליון ב-1947 ל-17 מיליון היום, בעוד שמספר "הפליטים הפלשתינים" עלה מ-600 אלף ב-1948 ל-7 מיליון היום.
אילו הייתה נציבות האו"ם לפליטים אחראית על הפליטים הפלשתינים, היו נותרים היום כ-100 אלף פליטים פלשתינים, מרביתם קשישים. במקום לפתור את סוגיית הפליטים הפלשתינים, הפכה אותה אונר"א לאחד הגורמים המרכזיים להמשך הסכסוך עם ישראל. אונר"א, למעשה, משתפת פעולה עם מדינות כמו לבנון וירדן, המשאירות פליטים במחנות לאחר דור שלישי ובתנאים אומללים ומשפילים, במקום לקלוט את האנשים המשתייכים לאותו עם, לאותה שפה, ולאותה דת שבשטחן.
פירוק אונר"א והעברת הטיפול בפליטים הפלשתינים לנציבות האו"ם לפליטים יסיר אפוא מכשול מהותי לשלום. אך האיחוד האירופי החליט לאחרונה לעשות בדיוק את ההיפך, בהחלטתו להעניק 72 מיליון אירו לאונר"א. בכך האיחוד האירופי, המממן למעשה את המשך הסכסוך הישראלי-ערבי, מהווה בעצמו מכשול לשלום.
