אני קורא ושומע אותם יום, יום. הם לא מפסיקים להנפיק עצות ממוחם הפורה - כולן מכוילות לראש הזרוע הביצועית, ראש הממשלה נתניהו. בכל נושא. גם לי יש רעיונות ועצות, אבל הצניעות גוזרת עלי איפוק בטענה תפלה: מהמקלדת, זאת לא חוכמה...
עד היום.
די לאגואיזם - הבעיות הכבדות המונחות על כתפיו של ראש הממשלה, מחייבות אותי להציע כמה רעיונות, שרק אם יבצען - אני בטוח - יחוש הקלה משמעותית. לא איכות החיים של נתניהו מעניינת אותי. שאיפת השלום של בני עמי והסבל של עניי עירי, מדירים שינה מהאצבע המקישה. הבזק עזוז החיש אותי אל המקלדת. למה שלא אעמיד את תבונתי הנדירה לרשות מקבל ההחלטות?
אל תצחקו - יש לי רעיון איך להביא שלום עם הפלשתינים, ואיך להעלים את העוני. לדעתי, צריך, צריך, צריך.... ואם זה לא יביא לתוצאה המקווה - יש תוכנית חירום: חייבים, צריך, חייבים, צריך... ואם גם זה לא יעזור - אל ייאוש: צריך, צריך, צריך...
תוצאה טובה מובטחת. אל תזלזלו, עד שלא תנסו. יותר נכון עד שראש הממשלה ינסה. בדבר אחד אני בטוח - התוכנית שלי לא תזיק, מה שמשיאי העצות למיניהם - לא יכולים להגיד...
