עלילות דרכוניהם של אזרחים זרים, המשמשים, כביכול, את "המוסד" הישראלי לביצוע פעולותיו, מזינות מפעם לפעם את אמצעי התקשורת שמעבר לים. השבוע, למשל, נזקק לסיפור שכזה ה"טיימס" הלונדוני כשהוא מביא אותו היישר מפיהם של שני עולים, מבריטניה ומצרפת. לדברי השניים, הושאלו דרכוניהם לשירות הישראלי החשאי לצורך חיסולו של בכיר החמאס, מחמוד מבחוח, בדובאי. ובוואריאציה על אותו נושא פורסמו בשעתם גם סיפורים על שימוש דומה בדרכונים בעת פעולות מבצעיות שביצע "המוסד" בשווייץ ובניו-זילנד.
סיפורים אלה ואחרים הזכירו לי את הסיפור הכמוס של קיבוצניק ישראלי, שמת בינתיים, ושאותו חשף באוזני ערב מותו. הדברים אמורים בפאול פרנק, יליד המלבורג שבגרמניה, שעלה ארצה בשנות השלושים של המאה החולפת והשתקע בקיבוץ במרכז הארץ. על-פי אותו סיפור שימש דרכונו, לצורך כיסוי, את אברי זיידנוורק, לימים אברי אלעד, שהתפרסם מאוחר יותר כ"אדם השלישי" בפרשת "עסק הביש" הכישלונית של ישראל במצרים.
על חם
זיידנוורק, יליד וינה, עמד בראש רשת החבלה החשאית, שביצעה בשנות החמישים, בסיוע יהודים מצריים, פיגועים נגד יעדים מערביים במצרים. פיגועים אלה נועדו לערער את אמון המערב במשטר המצרי על-ידי גרימת אי-ביטחון ציבורי ומעשים שהיו אמורים להביא למאסרים, להפגנות ולפעולות-נקם, תוך כדי העלמה מוחלטת של הגורם הישראלי.
חברי הרשת נתפסו "על חם" ביולי 1954, בעת ניסיון כושל לבצע שורת פיגועים באמצעות פצצות-תבערה בקהיר ובאלכסנדריה. בעקבות הכישלון הודחו מתפקידיהם ראש אמ"ן דאז,
בנימין גיבלי, ומפקד יחידה 131 של המודיעין, מרדכי בן-צור. שניים מחברי הרשת, משה מרזוק ושמואל עזר, הוצאו להורג במצרים. אחרים נשפטו לתקופות-מאסר ממושכות ושוחררו רק בעסקת-שבויים ב-1968. קצין המודיעין הישראלי, רס"ן מקס בינט, התאבד בכלא המצרי לאחר שעונה, מבלי שחשף סודות צבאיים.
גילוי נאות
מפקד הרשת, אברי אלעד (הלא הוא פאול פרנק), אף שהורשע בעבר בעבירות פליליות, גוייס בכל זאת לאמ"ן לתפקיד הרגיש שהוטל עליו. עד תפיסת הרשת עלה בידיו לצאת ללא פגע ממצרים לאירופה. החשדות כי הסגיר את חברי הרשת למצרים לא אומתו רשמית, אך הוא נשפט בישראל לעשר שנות-מאסר בשל קיום מגע עם סוכן מצרי בגרמניה.
בהזדמנות זו ניתן לגלות כי "האדם השלישי", אברי אלעד, פעל, למעשה, במצרים כאזרח גרמני לכל דבר, כשהוא נושא שם לצורך שליחותו את שמו של פאול פרנק, הקיבוצניק, וזאת מבלי שייחשף כאדם ישראלי וכפעיל מטעם השירות החשאי של ישראל.
כאמור, ערב מותו, בשכבו על ערש-דווי, גולל בפני פאול פרנק האמיתי, הקיבוצניק ממרכז הארץ, את מה שהיה אמור להיות סוד-חייו. הוא השביע אותי שלא לחשוף אותו ברבים, אלא לאחר מותו בלבד. עכשיו, אחרי שנפטר, אני מקיים את צוואתו שבעל-פה וחושף כאן את סודו הכמוס, שעימו ירד אלי קבר.
