כאשר האבחנה לקויה גם הטיפול כושל. כל מנתח וכל מי שנזקק לניתוח יודע, אלא אם כן המנתח הוא
גדעון לוי ב', המכונה
ארי שביט. ניתן היה אולי להתעלם ממאמריו ב
הארץ בעניין "השלום" אם האיש לא היה משתף את כלל צופי הטלוויזיה בערבי שבתות בהגיגיו המגמתיים. אבל, בערוץ הראשון "הממלכתי" של הטלוויזיה הישראלית ניתנת לו במה שבוע אחרי שבוע, ללא איזון וללא חוות דעת שנייה.
במאמר בהארץ ב-09.02.12 שטח "המנתח" את האבחנה שלו על מצב "השלום" ועל הידרדרות מצבו של זה מפציעה קלה לפציעה בינונית לפציעה קשה לפציעה אנושה ולבסוף למוות. אילו היה מקשיב לחוות דעת אחרות היה יודע ש"השלום" לא מת מפצעיו אלא נולד מת, וכל מאמצי ההחייאה של אבותיו-מולידיו היו מועדים מראש לכישלון. פרופסור יהושפט הרכבי המנוח הגדיר בהארץ ב-04.02.94 כי "תנאי הכרחי לאיוולת הוא שהיו בעת שנעשה המעשה אנשים ששללו אותו", ולא "מה שנראה איוולת בדיעבד".
"השלום" נולד מת
במקרה שלפנינו, מה שהיה נכון לפני ח"י שנים בדיוק נכון גם היום: "השלום" נולד מת. אבל, כוהני דת "השלום" האריכו את ניסיונות ההחייאה שלא לצורך, ובכך גרמו למותם של אלפי קורבנות "השלום", משני הצדדים. "המנתח" מתחיל רק עכשיו להפנים שמדובר באיוולת, אף-על-פי שהוגדרה ככזו על-ידי הח"מ ושותפיו לדעה עוד לפני שני עשורים.
ועדיין, כמי שמשייך את עצמו לקבוצת הנאורים בעיני עצמם ולמחנה "הישראלים הסבירים והמתונים", הוא אינו קולט ש"השלום" נולד מת אלא קובע ש"ההתעוררות הערבית המיתה את התהליך המדיני".
וכתמיד, "ככלב שב על-קיאו כסיל שונה באיוולתו" כדברי החכם מכל אדם, גם "המנתח" שב על-קיאו, על שקר "הכיבוש", שקר שהוא הבסיס לאיוולת "תהליך השלום", הישראבלוף המעסיק את ישראל בשני העשורים האחרונים. מסקנתו של "המנתח" היא שיש לחתור ל"שלום שיפיק לקחים מכישלון השלום הישן ויתאים את עצמו למציאות ההיסטורית החדשה והסוערת". שוב, אבחנה שגויה ("הכיבוש") מובילה לאי-הפקת לקחים ולטיפול שאף הוא יסתבר ככושל: "שלום חדש ומציאותי". הן עד היום הנאורים בעיני עצמם מעידים גם על השלום הישן שהוא מציאותי ואין בלתו, "פתרון" שתי המדינות לשני עמים. לתשומת-לבם: אפילו יקירם, מכחיש השואה "המתון", לא אימץ את "הפתרון" הזה.
תוכנית 'פינוי-פיצוי' ליהודים בלבד
במאמר המשך בהארץ ב-16.02.12 הציג "המנתח" את הנחות היסוד של חזונו התורן "השלום החדש". ושוב, כרפתן הבועט בדלי החלב שזה עתה חלב מעטיני הפרה, הוא חוזר על שקר "הכיבוש", כלומר שוב מתבסס על אבחנה שגויה. משיחי השקר של דת "השלום" אינם נלאים ומאיימים לפגוע בישראל כמדינה דמוקרטית בכך שתוכניותיהם מתבססות על מעשה גזעני, איסור על יהודים לגור בלב ארצם, ומזימה לגרשם בשל כך. כפייה דתית היא מסוכנת, גם כאשר הכופים הם אדמו"רי דת "השלום" ופולחניהם המסוכנים.
כמי שמתנשא ומשייך את עצמו לקבוצת הנאורים בעיני עצמם, הסבירים והמתונים כביכול, הוא מציע "תוכנית פינוי-פיצוי" גזענית, ליהודים בלבד. האם היה מעלה בדעתו להציע "תוכנית פינוי-פיצוי" לערבים בלבד? האם המטיחים ראשם בקיר - שוב "שלום" בין "המדינה היהודית הדמוקרטית" לבין "המדינה הפלשתינית המפורזת" (שכבר היום אינה מפורזת וצבאה הולך ומוקם במסגרת הונאת הישראבלוף) - לעולם לא יהיו מוכנים לשקול נוסחה אחרת במקום האל שהכזיב, "פתרון" שתי המדינות לשני עמים?
אכן, הגיע הזמן שכולנו - כולל "המנתח" הנ"ל ואנשי הכת המשיחית שלו - נרים את הראש ונפקח את העיניים ונראה היכן אנחנו חיים.
