האומר שלי שלך ושלך שלך - חסיד. שלי שלי ושלך שלך - זו מידה בינונית; ויש אומרים: זו מידת סדום" [משנה אבות].
איזו "סדומיות" יש בשמירת מרחק ובשמירת נכסים כל אחד לעצמו? איש זה אינו מבקש פרוטה ואינו מבקש לשאול דבר מחברו, ועל כן הוא אינו רוצה לתת דבר וחצי דבר משלו לאחרים. אכן, מזווית הראייה הפרטית של האדם, אין בזה כל עוול ואין כאן כל ניצול, וזו היא מידה בינונית. אבל ברמה חברתית, זו אכן מידת סדום לכל דבר. מקום שבו אף דלת אינה נפתחת לסייע ואין בו כל עניין חברתי לשלומו ולגורלו של האחר, מיישם את מידת סדום. כל אחד לנפשו. אני את נפשי הצלתי. האומרים כך וכך מתנהלת אותה חברה - זו מידת סדום.
מדוע סדום דווקא?
בחירתם של חכמינו בעיר סדום לא הייתה מקרית. סדום, העיר העשירה, הפורה והמשגשגת, הייתה בירת ה"שלי שלי - שלך שלך". עיר שבה גדר ההפרדה בין אדם לאדם הוקמה בכוח החוק; עיר שבה נאסרה הצדקה ועל מעשה של גמילות חסדים הוטל עונש מוות.
פרשתנו, כפי ששמה רומז, עוסקת בעיקר בחוקים ובמשפטים הנוגעים לסדר החברתי ולצדק שבין אדם לאדם. היא המערך הגדול של המשפט האזרחי והפלילי, אולם גם בדברים שבין אדם למקום, פרשה זו היא הבסיס לחוקים שקובעים את אופיו של עם ישראל.
המשפטים בפרשה מבססים את המוסר היהודי, שהערך העליון הזה הוא "עבודת ה'", כלומר לקיים את מצוות התורה, שניתנו על-ידי ה' ובכך מקיים האדם את תכליתו, שלשמה הוא נברא.
מחקים את היהדות
ריה"ל, בספרו הכוזרי, טוען כי המוסר האנושי מוגבל ברמת הצדק שלו, ולעתים הוא יכול להניב תוצאות לא מוסריות בעליל. בנוסף, הוא גם משתנה עם רוחות התקופות. התורה, מאידך-גיסא, עומדת בצדק הנצחי שלה לעולם.
המוסר היהודי, השזור בקיום מצוות התורה, הוא הבסיס לכל האמונות המונותיאיסטיות, מהיהדות צמחו הנצרות והאיסלאם, אך הן כשלו, מאחר שאין הן עומדות ברמתן המוסרית, הערכית, מול ערכי המוסר של עם ישראל, משום שהמוסר היהודי נובע מהאמונה בה' וקיום מצוותיו, ומכאן הבסיס להתפתח ולעלות. ועל-רקע כישלונם, לא חדלים מחקי הדת היהודית לנסות להשמיד, לפגוע ולאבד ביהודים.
יהי רצון שנזכה לחיות בארצנו בשלווה ובבטח ולקיים את משפטינו בבטחה ובצדק. שבת שלום.
