מסורת, מסורת
מי שהתגעגעו לגזענות הצווחנית של טומי לפיד יקבלו אותה עטופה בג'ל מידי בנו, גיבור החיל, שחירף נפשו במתחמי מערכת במחנה ברמת-אביב. התרומה של "עיתון חיילי צה"ל" לפוליטיקה הישראלית עד כה לא תסולא בפז במצבורי הבוֹצה של הכנסת, ויהיר יוסיף לה עוד לוויית-חן אוטו-אנטישמית.
אין כמו מסורת אבות. בתחילת שירותי הצבאי עצר אותי חייל די ותיק, ושאל איך הגעתי לבמחנה. "באוטובוס מנתניה" - עניתי, לתדהמתו. כעבור כמה שנים הבנת את תמיהתו, כשהעיר פרסם מחקר, שהראה, כי במחנה,
גלי צה"ל ודובר צה"ל הם מקומות מקלט לבני העלית הישראלית, וכמעט שאין סיכוי לסתם בן של פלבאי מהפריפריה לשרת בהם. כדי להדגים את ממצאיה - אם זיכרוני הדלוח איני מטעני - פירטה הכתבת (רק) את שמות המשפחה של חיילים בשלוש היחידות המפוארות הללו.
סליחה על שאני נטפל ליהיר לפיד. סך הכל, המתאגרף עטור הג'ל היה כתב במחנה בגין כישוריו(?), וסיכן את נפשו בפקקי התנועה בצפון תל אביב - כמו הרבה ג'ובניקים מיותרים - משא הזיבורית, מי הנטל של צבאנו המפואר. נא לזכור תמיד: זה הרבה יותר מאי-
כבוד נשיא המדינה ויו"ר הכנסת לשעבר, שכידוע, התחמקו משירות.
כנאמר בדבקית (סטיקר) המטומטמת, "ישראלי אינו משתמט". צפונובון אינו משתמט, אלא דואג בקשרי הוריו לשרת קל"ב. עכשיו הג'ל דוקטורנט - בניגוד להוראת המועצה להשכלה הגבוהה (מל"ג) - בגלל כישוריו הידועים: חסר תעודת בגרות, ללא תואר ראשון וגם אין לו תואר שני. די מזכיר את התואר האקדמי של יוסף אלמוגי המיתולוגי (LGBA - לא גמר בית-ספר עממי).
את המעמד דוקטורנט קיבל, כנראה, בזכות קשריו, או שמא זו הטבה מפוקפקת, שזכה לקבל, כדי שאוניברסיטת בר-אילן תזכה בקשרים ובתהלה. הייתי שנים במחלקות ליחסי ציבור של אוניברסיטאות, ואני מכיר, כנראה, לא רע את התקנונים האקדמאיים וגם את מיטב הרכילויות. שמעתי עד לזרא את הדמגוגיה, כי גם לפרופ' דב סדן לא היה כל רקע רשמי בלימודים. יחי ההבדל הקטן! . פרופ' סדן היה גאון, שתרומתו הסגולית לחקר הספרות העברית אינה מוטלת בספק - עם תואר פרופסור ובלעדיו.
"פרופסור" אינו תואר אקדמי, למרות מה שחושב הציבור, אלא דרגה באקדמיה (כמו, להבדיל, טר"ש בצבא), ויש לאקדמיה זכות להעניקו - כמו ד"ר [לשם] כבוד. יתר על כן, אמנים ויוצרים רבים (למשל, מוסיקאים, ציירים, סופרים, אדריכלים ואפילו בימאים), שמצטרפים כמורים לאקדמיה, מקבלים את התואר בזכות תרומתם האדירה לצורכי קביעת שכרם ומעמדם. פרט להברקותיו בתחום הג'ל, איני חושב, שהיהיר הצליח להוכיח, שהוא יחיד סגולה, או שתרומתו עולה על שרבוט משהו לעיתון דאתמול, או הקראה מהטלפרומפטר.
האקדמיה בנויה על מדרג של השכלה - החל מדרישות הקבלה לתואר ראשון, שמבוססות, לצערי הרב, על הישגי המועמדים בתיכון (כלומר, בתעודת הבגרות) ולא על ידיעותיהם, על אישיותם ועל הישגיהם; וכלה בספי קבלה לתואר שני ולתואר שלישי. (לו זה היה להכרעתי, האוניברסיטאות והמכללות היו מחזירות את בחינות הכניסה ואת הבחינות במתמטיקה, באנגלית ובידע כללי, כדי שבוּרים לא יציפו את מסדרונו האקדמיה.)
מעורבותו של רבנו יהיר בעל הג'ל בשערוריית קבלתו ללימודי תואר שלישי מבלי שעמד, כאחד האדם, בספי הקבלה - מלמדת על התאמתו הגבוהה להיות ח"כ (כלומר, קומבינאטור); ולכן, רצוי להיפטר ממנו בהקדם - כמשל השיח' הבדואי הזקן לגבי הקומקום השורק והקטר.
חוצפה
כריסטיאן וולף, נשיא גרמניה, התפטר מתפקידו, כיוון שנחשד בקבלת טובות הנאה,או מתנות, בהיותו מושל מדינת סקסוניה התחתית. אני מנסה לחשוב על חוסר-האחריות של אותו וולף: מה יקרה אם כל נשיא, שאוהב מתנות חינם, יצטרך להתפטר בגין אהבתו (כמו אדוארד השביעי)?!
ממש הפקרות.
מוטב מאוחר מאשר לעולם לא?!
בית משפטנו העליון אישר להרוס חלק מהבית, שבו התגורר קאסם אל-מוגרבי, שדרס ברכבו בספטמבר 2008 קבוצת חיילים ואזרחים, שעמדו על אי-תנועה באזור כיכר צה"ל ב ירושלים" - דיווח איתמר לווין באתר החדשות
מחלקה ראשונה.
ביוני 2009 הודיע אלוף פיקוד העורף על כוונתו להרוס את היחידות, שבהן התגורר מוגרבי, שחוסל בפעולה מהירה של עוברי-אורח. יבורכו מי שלא חיכו לשופטים, שיעבירוהו לקייטנת השב"ס, עד לכניעה המטופשת הבאה של ממשלת ישראל לסחטנות הטרור.
אמנם טחנות הצדק טוחנות לאט, אך איזו הרתעה יכולה להיות להריסה כזו, הבאה בקשיים כה רבים וכל כך מאוחר - כשלוש שנים אחרי ההחלטה, שהתקבלה באיחור רב, לטעמי. עכשיו ההריסה נראית, לעניות דעתי, יותר כנקמה מאוחרת גרידא.
קשרים וגבורה
די סמוך להתפטרותה מהקונגרס, זכתה גבריאלה גיפורדס, שספינה של
חיל הים האמריקני תיקרא על שמה. גיפורדס אינה הפוליטיקאית הראשונה, שספינה של חיל הים האמריקני נקראת על שמה. גיפורדס עשתה היסטוריה רפואית כשהצליחה לשרוד פגיעה קשה בראשה בהתנקשות בחייה, שהפכה אותה לנכה, וסיפור שיקומה מעורר תקווה. אך קריאת הספינה על שמה מעוררת תמיהה - גם בארצות-הברית.
כדי למתן את הביקורת, הודיע חיל הים האמריקני, במקביל, כי יקרא שתי ספינות חדשות ללוחמת חופים (LCS) על שם ערים לא-מרכזיות בארצות-הברית, ואת שלוש משחתותיו החדשות - על שם גיבורים מחיל הים ומחיל הנחתים.
המעניין מכולם הוא סרג'נט רפאל פּראלטה - מהגר ממקסיקו, שהתגייס לחיל הנחתים האמריקני, קיבל אזרחות אמריקנית במהלך שירותו, שירת בדיוויזיית הנחתים 3, ונהרג במלחמה בעירק. המשחתת DDG-15 מדגם ארליי ברקי תיקרא על שמו.
בחמישה-עשר בנובמבר 2004, נשלח הצוות של פראלטה לטהר קבוצת בתים בקרב על העיר פלוג'ה. הוא נכנס לבית הרביעי בסדרה, למרות שהוטל עליו לחפות מבחוץ על חבריו. שני חדרים בקומת הכניסה היו ריקים מאדם. כשפתח את הדלת השלישית, נורה בקלאצ'ניקוב, ונפצע קשה. פראלטה נפל על הרצפה, והורה לשני אנשי צוותו להשיב אש. למרות פציעתו, המשיך לפקד על אנשיו, וזחל בשארית כוחותיו הצדה, כדי לא להפריע חבריו לנשק לטהר את הבית.
אז נזרק עליהם רימון, ושלושת הנחתים ניסו להסתלק מהחדר לפני שיתפוצץ. כשהתברר, שלא יוכלו לפנות את החדר במהירות, החליט פראלטה, לדברי חבריו לנשק, לשכב על הרימון, כדי להציל את חבריו, ונהרג. על מעשהו הומלץ סרג'נט פראלטה למדליית הכבוד, אך לא עוטר בה.
הפנטגון בדק בקפידה את תחקירי המעשה, ולא קיבל הוכחות חותכות, כי פראלטה קפץ ביודעין על הרימון. הוועדה החליטה, אחר התייעצות ארוכה עם מפקדים ועם מומחים לרפואה, כי הוא נפל על הרימון המתגלגל, כשהיה פצוע קשה, או אף חסר הכרה, ולא קפץ עליו. לכן, עוטר פראלטה בשנת 2008 רק בצלב חיל הים - העיטור השני בחשיבותו - לאכזבת משפחתו, מפקדיו, חבריו לנשק, הרבה נחתים וחיילים משוחררים וקהילת המהגרים הלטיניים לארצות-הברית.
לכאורה, המדובר בשברון-לב של משפחה שכולה, אלא שהתערבות גורמים שונים בפרשה - כולל חברים בקונגרס ובסנאט - חשפה את המהלכים לקבלת ההחלטה. נראה, כי ההחלטה תשונה לבסוף - גם בגלל שארצות-הברית משוועת לגיבורים - ופראלטה יעוטר לבסוף במדליית הכבוד - גם כדי להציל את כבודו של משרד ההגנה. הדרך למדליית הכבוד של רפאל פראלטה נפתחה שוב בקריאת המשחתת החדשה על שמו.
לעניות דעתי, ניתן ללמוד שלושה דברים, לפחות, מקריאת המשחתת על שמו של פראלטה: ראשית, חייבים לתחקר בקפידה אירועים צבאיים והמלצות לעיטורים. שנית, חיל הים האמריקני מוכן להודות בטעותו, ולהוקיר גבורה של נחת פשוט, מהגר מקסיקני לארצות-הברית. שלישית, מדינה וצבא צריכים להוקיר את חייליהם ולא להסתפק בתשלום מס שפתיים להתחייבותם למגני האומה.
הרבה יותר נשים בחזית
נא להירגע - רק בארצות-הברית, ורק מהקיץ הבא. אף אחד עוד לא ירד לעומקו של השינוי עקב כניסת אלפי נשים אמריקניות לתפקידים בכוחות הלוחמים בחזית. אומנם רשמית, זה רק בתפקידים תומכי-לחימה, אך למעשה נשים נמצאות כעת בכל מקום כאפגניסטן - ואפילו בכוחות המיוחדים האמריקניים. ועוד מעט יוצבו קצינות על סיפון הצוללות הגרעיניות האמריקניות.
התוצאה - כביכול שוויון גדול יותר. כחמישה-עשר אחוזים מהמשרתים בכוחות המזוינים האמריקניים הן נשים - ונוכחותן ניכרת גם בחזיתות וגם ברשימת הנופלים.
המחיר - גבוה במיוחד: דווח על גידול אדיר בשיעורי מעשי האונס וההטרדה המינית בכוחות המזוינים האמריקניים, עד שחיילות ציניות טוענות, שמסוכן יותר להיתקל ביחידה אמריקנית מאשר באויב. ובנוסף, גידול מפחיד בשיעור הגירושין של חיילות ושל קצינות (שמרביתן, בין כה וכה, רווקות, או גרושות); גידול ניכר בפגיעה הפסיכולוגית (PTSD) בקרב נשים, שנחשפו לחזית; וגידול עצום בשיעור האבטלה ובחוסר הדיור (הומלס) בקרב חיילות משוחררות.
הקונגרס יאשר, כנראה, את המלצות הפנטגון לפתוח בקיץ עוד אלפי מקצועות תומכי-לחימה בדרג הטקטי - כמו חובשות, מודיעין קרבי וקשריות - בפני נשים. הרי הקונגרס דרש מהפנטגון לעשות זאת, ואפילו עליית הגורם השמרני בארצות-הברית ומערכת הבחירות לנשיאות לא ימנעו את הרפורמה, שתיושם לאט, כפי שכוחות מזוינים רגילים להתמודד עם שינויים מבניים.
