האבסורד המשפטי של השופט כרמל

מי שראה את סרטון הזוועה שבו שני צעירים מתעמתים עם חסר בית בכיכר החתולות בירושלים, כשלפתע אחד משני הצעירים נוטל קורת עץ ומכה בה את חסר הבית בראשו ומפילו אפיים ארצה ומביא למותו. מי שראה את הסרטון אינו יכול להבין כיצד זה זיכה השופט המחוזי רפאל כרמל את השניים מאשמת הריגה והרשיע אותם בגרימת מוות ברשלנות. הרי כל הרעיון של הרשלנות בכלל ושל גרימת מוות ברשלנות בפרט - בדין האזרחי כמו גם בדין הפלילי - סובב סביב הסוגייה של הפרת חובת זהירות כלפי הקורבן (העניין מפורט בהרחבה בספרו של קדמי "על הדין בפלילים"). ובכן, איך יתכן שהנפה מכוונת של קורת עץ על גופו של הקורבן - ללא קשר למיקום הפגיעה או לתוצאת המעשה - איך יתכן שמעשה זדוני שכזה יתורגם להפרת חובת זהירות? היש מי שאינו רואה כאן את האבסורד?

השופט כרמל לא רואה כאן אבסורד נוסף הזועק לשמיים - במה דברים אמורים?

העונש המירבי על גרם מוות ברשלנות הוא שלוש שנות מאסר. עכשיו, נניח לרגע שחסר הבית לא היה מת כתוצאה מהחבטה שספג בראשו, אלא רק נפצע באורח חמור, ובכן מה היה עונשם של שני הצעירים אז? - חוק העונשין קובע כי מי שבמתכוון פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה - דינו עשרים שנות מאסר. ואם נניח לטובת הצעירים שלא הייתה להם כוונה לגרום לקורבן חבלה חמורה - חוק העונשין קובע כי מי שחובל בחברו חבלה חמורה שלא כדין - דינו שבע שנות מאסר. ואם נלך הלאה לטובת הצעירים ונניח שאותו חסר בית היה נפצע, אפילו רק באורח קל, כתוצאה מספיגת הקורה על ראשו - חוק העונשין קובע שהעונש במקרה כזה הוא אכן שלוש שנות מאסר, אלא שהחוק ממשיך וקובע שאם הפציעה נגרמה כתוצאה מנשק חם או קר - העונש מוכפל. ובכן, היש ספק שקורת עץ היא נשק קר? ויתרה מכך, חוק העונשין קובע כי העונש מוכפל גם "כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם...". ובמקרה שלנו המדובר כזכור בשני צעירים שתקפו את הקורבן חסר הבית. ובמילים אחרות, אילו היה חסר הבית נפצע, אפילו באורח קל, כתוצאה מהנחתת הקורה על ראשו - היה עונשם של הצעירים עומד על שש שנות מאסר, אבל כיוון שהקורה שהונחתה על ראשו של חסר הבית גרמה למותו הסופי והמוחלט - עומד עונשם של הצעירים על שלוש שנות מאסר. וכך אנו מגיעים לאבסורד המשפטי של השופט המחוזי רפאל כרמל, ולפיו, מנקודת מבטו של העבריין האלים - טוב מותו של הקורבן מחייו.