התפלת מים: זורקים כסף לים

על-פי הדוח של ועדת החקירה הממלכתית בנושא ניהול משק המים בישראל, הגרעון המצטבר של משק המים הוא 2,000-1,500 מיליון קוב. הוועדה גם העריכה שהגרעון השנתי הממוצע הוא 150 מיליון קוב. הוועדה הוקמה בשנת 2008, שהייתה שנת בצורת חריגה, ומפלס הכנרת עלה בחורף של שנה זו רק ב-60 סנטימטר. כיוון שהשנה מסתמנת כשנת ברכה, והמפלס כבר עלה ביותר מ-110 סנטימטרים ועוד ידו נטויה, הגיע הזמן לשאול מה קרה מאז. התשובה המתמיהה היא שלמרות שבשעת כתיבת הדוח כבר עבדו מפעלים שהתפילו 150 מיליון קוב, והיה מפעל נוסף בהקמה שעמד להתפיל עוד למעלה מ-100 מיליון קוב, התעלמה הוועדה לחלוטין מהעובדה שדי במפעלים אלה כדי לכסות על הגרעון הממוצע של 150 מיליון קוב בשנה, והמליצה לממש את החלטת הממשלה משנת 2007 להתפיל 250 מיליון קוב נוספים. החלטת ממשלה זו התקבלה בעקבות המלצת רשות המים להגדיל את היקף המים המותפלים ל-505 מיליון קוב עד שנת 2012. קשה להאמין, אך בכל הדוח של הוועדה אין שום הסבר להמלצה להתפיל 505 מיליון קוב לשנה. יושבת ועדה במשך למעלה משנה, מחברת דוח של למעלה מ-300 עמודים, ואת ההמלצה העיקרית, שכרוכה בעלות של מאות מיליוני שקלים בשנה, היא איננה מנמקת במילה אחת!!! כאמור, המלצה זו התקבלה בעקבות החלטת הממשלה, שאימצה את המלצת רשות המים. בפרוטוקול הישיבה של רשות המים, בה הוחלט לתת המלצה זו, לא נכתבו נימוקים להצבעת המצדדים והמתנגדים, ונכתב בו רק שההחלטה התקבלה ברוב של ארבעה מול שלושה (!). זהותם של המצדדים והמתנגדים לא מוזכרת בפרוטוקול. אז הרשות החליטה מבלי לנמק, הממשלה אימצה מבלי לנמק, והוועדה המליצה מבלי לנמק. היש היגיון בשיגעון? אם יש בכל זאת היגיון בשיגעון, קשה למצוא אותו. אין שום ספק שאנו זקוקים למים מותפלים. שלושת מפעלי ההתפלה שכבר פועלים, אלה שבאשקלון, בפלמחים ובחדרה, סיפקו עד עתה בערך 1,000 מיליון קוב, כמות שוות-ערך לשישה מטר של מפלס הכנרת. ברור שאלמלא הופעלו מפעלים אלה היינו עתה על עברי פי פחת. מצד שני, יש לזכור שבכל אחת משמונה השנים האחרונות ירדה כמות גשם קטנה מהממוצע, רצף חסר-תקדים מאז תחילת איסוף הנתונים. ואם על הבעיה שנוצרה כתוצאה משנים אלה הצליחו להתגבר המפעלים הקיימים, שהאחרון שבהם החל לפעול רק בשנת 2010, ברור שאין שום צורך במפעלים נוספים. המפעלים הקיימים מספקים בערך 300 מיליון קוב בשנה, וגם זה יותר מדי. המפעלים הנוספים יספקו עוד 300 מיליון קוב, ובסופו של דבר, לא רחוק היום בו יוסיפו מפעלי ההתפלה למשק המים למעלה מ-600 מיליון קוב בשנה, פי ארבעה מהגרעון השנתי הממוצע. כיוון שהעודף החזוי הוא של 450 מיליון קוב בשנה, יופנו המים העודפים להעשרת מאגרי מי התהום, שהגרעון בהם צפוי להתחסל תוך פחות מחמש שנים. ומי שחושב שכשהמצב ישתפר ניתן יהיה להפסיק את ההתפלה, טועה. החוזים שנחתמו עם החברות המתפילות הם חוזים ל-25 שנה, וברור שחברות אלה לא היו משקיעות בהקמת המפעלים אלמלא הובטחה להן הכנסה שתצדיק את השקעתן. אין ספק שתוך מספר שנים כל הנחלים שיבשו מזמן יזרמו שוב אל הים, והכנרת תעלה על גדותיה ומימיה יזרמו בירדן לעבר ים המלח. ועל פני המים השוצפים קוצפים בדרכם אל הים יפזזו בעליזות מאות מיליוני השקלים שנשלם כל שנה כדי להתענג על המחזה.