פרשת
נתן אשל תימצא קרוב לוודאי בשלהי דעיכה בתקשורת, כי יש באמת דברים חשובים יותר על הפרק. אך בכל זאת קשה מאוד לקבל את דברי ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, שאין לו אמון ביועציו הבכירים בלשכתו:
יועז הנדל,
צבי האוזר ו
יוחנן לוקר, והוא מסביר זאת קבל עם ועולם, שבהיותו ראש המערכת, קרי ראש הממשלה, היה זה ראוי שהם יבואו קודם אליו ויעדכנו אותו במתרחש מתחת לאפו.
לא עזרו לביבי טענותיהם, שהם רצו להגן עליו, כדי לא לסבכו בפרשה. יתר על כן פורסם, כי בהתאם לחוק והתקנות בשירות המדינה היה זה מחובתם לעדכן את הרשויות הנוגעות ולא את ראש המערכת. מה גם שעוד כשש-עשרה עובדי הלשכה, העידו נגד נתן אשל ומעשיו. אבל ביבי בשלו וייתכן גם בלחץ של אשתו שרה.
ומה יצא מכל הפרשה? נכון, במקום שהם יקבלו תעודת הוקרה על מעשה זה, הגובל באמת באומץ לב, הם הולכים להתפטר, אחד-אחד. הראשון כבר בחוץ, ואילו נתן אשל נפרד בחום ובדמעות מתפקידו ועוד קיבל, יש להניח, מכתבי הוקרה וסכומי כסף ניכרים.
אכן, זה צורם ואם ראש הממשלה לא יעניק להם תעודות הוקרה - הציבור צריך לעשות זאת.
