כושר הרתעה וחוסן לאומי בממשלת הימין

סבב הסלמה האחרון הביא אומנם את כיפת ברזל לביצועי שיא המתקרבים לשמונים אחוזי יירוט אז מדוע נדמה כי כושר ההרתעה הישראלי נפגע. חשיבות כיפת הברזל מאז הוכנסה כיפת הברזל נוצרה משוואה חדשה הפועלת לטובתנו. אמיר פרץ שדחף את פרויקט כיפת הברזל רואיין בערוץ עשר והסביר כי כיפת הברזל לכאורה "הוציאה את העוקץ של ירי טילים על אזרחים" מצד המחבלים. כושר התמרון המדיני רב יותר כאשר אין הרוגים בצד שלנו ואכן בסבב האחרון נספרה כמות פצועים מזערית בלבד. היכן כושר ההרתעה? בכל זאת נדמה כי סבב ההסלמה האחרון מול הג'יהאד האיסלאמי היה גם בעוכרינו. ובכן מה עומד על מה הכף? כמות הנפגעים בצד הישראלי (מזערי). השיגורים לעבר ישראל (כ222- רקטות), וארבעים ק"מ בעומק שטח ישראל שבו לא היו לימודים ושגרת החיים אשר נפגע. מנגד כעשרים וחמישה הרוגים בצד הפלשתיני ועוד כשמונים פצועים. הקלות הבלתי נתפסת שבה משגרים רקטות גראד וקסאם לעבר באר שבע, אשדוד וישובי גדרות הוא לדעתי ההפסד ההרתעתי הגדול ביותר של מדינת ישראל ולא רק ההצלחה ביירוט של "כיפת הברזל".

תנו לרפא"ל לכסח

אם הצלחנו בפרויקט של כיפת ברזל הדבר נעשה הודות לכך שהוגדרו מטרות וזמנים מדיוקים מצד רפא"ל וצה"ל ומצד המנהיגות הפוליטית מדינית. כיום לפני קברניטי המדינה עומד שוב אתגר לא פשוט והוא סיכול ירי עוד בקרקע. הכול מתחיל בהחלטה שצריך לקבל ובהפניית המשאבים הכלכלים לכך. כעשרים וחמישה הרוגים מאנשי ההתנגדות והג'יהאד זה מעט מאוד לחמישה ימי לחימה. משמע שלחייל האוויר הייתה בעיה לצוד חלק מהמשגרים והחוליות. אי לכך האתגר הבאה של מערכת הביטחון למצוא פתרונות יצירתיים דרך עבודת צוות משותפת, רק שהטילים יאותרו ויושמדו לפני שיגורם. אולי נשמע הדבר מעט יומרני אבל הג'יניוס שלנו (התעשיות הביטחוניות) כבר הוכיח את עצמו לא מעט פעמים ביכולת למצוא פתרונות שנחשבו "לא הגיוניים".

הלו! זאת ממשלת ימין?

מעניין מה היה קורה אם מי שהיה שולט במפה הפוליטית אלה היו קדימה או מפלגת העבודה. סביר שראשי הימין מכל קצוות המפלגות היו מדברים על ההידרדרות בביטחון האישי ושהיום טילים מגיעים עד לגדרה בלי תגובה הולמת מצדנו.. וזאת בלשון המעטה. המשותף למי שנמצא בשלטון בעזה ובירושלים היא הידיעה על חוקי המשחק ומגבלות הכוח.

חוסן לאומי

תודו שמגיע לתושבי הדרום שהיו בטווח הרקטות את כול ההוקרה. בלי יותר מידי פאניקה, והרבה עוצמה הצלחנו לשדר חוסן לאומי באיפוק של כלל האזרחים.

אין כמו אויב משותף

הג'יהאד הוא כרגע הגוף שמזנב בחאמס. לאחר שנציגי חמאס בסוריה סולקו בבושת פנים, כשאינם תומכים באסד, הפתרון האירני הוא מעבר לתמיכה בתנועת הג'יהאד האסלמי בעזה. כלומר תזרים המזומנים של החמאס מתחיל להידלדל. נפלאות ההיסטוריה כשנלחמנו בפת"ח קם החמאס, נלחמנו בחמאס הג'יהאד האיסלאמי התחזק. אם אפשר לחתום בנימה אופטימית זהירה, יבוא היום בו לחאמס, לפת"ח ולישראל יהיה אויב משותף תנועת הג'יהאד האיסלאמי.

פרשת הרפז - הסבב הבאה בכנסת

לאחר מסקנות מבקר המדינה נדמה כי הסיפור הזה רק בראשיתו. מלחמות גנרלים תמיד היו בצבא ויהיו וזה בסדר. אבל כנראה הפרשה הזאת עוד לפנינו. מדוע? כי לכולם ברור שברגע שגבי אשכנזי יכנס לחיים הפולטים כנראה במפלגת העבודה ואהוד ברק יתמנה שוב על-ידי ביבי נתניהו לשר הביטחון הם עוד יפגשו. למי שלו יודע עדין, גבי אשכנזי מונה על-ידי איציק מרדכי להיות אלוף פיקוד הצפון. בתקופה שבה אהוד ברק כראש ממשלה הורה על הנסיגה החד-צדדית מלבנון. גבי אשכנזי יחד עם שאול מופז התנגדו לנסיגה כמו שפנחס ספיר אמר "הפנקס פתוח והיד רושמת" כך גם אהוד ברק רשם בפנקסו את גבי אשכנזי לפני הרבה זמן.