כרגיל בעת התרחשותו של כל אירוע ביטחוני מכבסת המילים מתחילה לעבוד. כך גם באירועי הימים האחרונים שלאחר חיסולו של מזכ"ל ועדות ההתנגדות בעזה. אגב, גם בהקשר זה יש לנו את היכולת למתג את מבצעי הטרור ולהשתמש בכינויים המחתרתיים שלהם המוסיפים נופך של מסתורין לרוצחים שפלים וצמאי דם. לא מזכ"ל ועדות ההתנגדות סיים את חייו אלא אחד מראשי ארגון רצח המקורב לאל-קאעידה.
לא לנושא זה כיוונתי ברשימתי זו אלא למצב שנוצר אחרי 4 ימי ירי על יישובי דרום הארץ. אגב גם כאן עד לאחרונה ידעתי שאשדוד היא במרכז הארץ. כנראה שכדי להקטין את ממדי הירי עברה אשדוד דרומה כמו גם גדרה.
רגיעה או הרגעה; הסכם או הסכמות
ראשית אנו שומעים שלא הושגה רגיעה אלא הרגעה. מה ההבדל? -רגיעה מזכירה את מה שהיה לפני החיסול וירי התגובה ואילו הרגעה זהו מונח חדש שמאפשר להסביר שניצחנו בעימות.
שנית לא הושג הסכם ובוודאי שלא בכתב אלא הושגו הסכמות. ההבדל כמובן במאבק על תמיכת הצבור. הסכם הוא תוצאה של מו"מ ואנחנו כמובן לא מנהלים מו"מ עם ארגוני טרור ובוודאי שלא עם אלו המסונפים לאל-קאעידה או מקבלים הנחיות מאירן. הסכם בכתב זו בכלל עליית מדרגה שהס מלהזכיר.
בנינו מחדש את מאזן ההרתעה?
מונח נוסף שחוזר ללקסיקון התקשורתי הוא "בנינו מחדש מאזן הרתעה". מעניין אם כי, לצערי, לא בטוח שמדויק. אחרי 4 ימים בהם הושבתו מפעילות יותר ממיליון אזרחי ישראל, עסקים נפגעו, עובדים שנאלצו להישאר בבית יאבדו משכרם, סביר להניח שגם מקבלי ההחלטות בישראל יחשבו עוד יותר לפני החלטה על החיסול הבא. המחיר בדם היה נמוך מאוד. פצועה אחת וזאת במידה רבה בזכות התנהגות האזרחים, אמצעי המיגון ומערכת "כיפת ברזל" שכאן המקום לשוב ולהודות לשר הביטחון לשעבר,
עמיר פרץ, על נחישותו ועקשנותו בנושא. המחיר הכלכלי היה כבד. האם החיסול היה כדאי? אם מנע פיגוע מתגלגל, כן וכן. אם ניתן היה למנעו בדרך אחרת, לא בטוח.
מונח חדש שבה לעולם הפעם היה "סבב". בהתחלה חשבתי שמדובר בתחרויות טניס, סבב ה-ATP. היה כנראה מישהו במתדרכי התקשורת מצה"ל או מהמשלה שקצת התבלבל. ירי מסיבי על אזרחים אינו סבב ואינו גזרה משמים. הוא עלול לקחת חיים וכך יש להסתכל עליו.
אין ירי שאפשר להכיל
המונח שמרגיז אותי יותר מכל אחד אחר הוא השימוש בהפסקת אש. לכנות כך הפסקת הירי על באר שבע, אשקלון, אשדוד וגדרה תוך כדי המשך ירי מרגמות וקאסמים על שדרות ושאר יישובי עוטף עזה זו יותר מאשר חוצפה. זו איוולת מרושעת. שמעתי משפט מקומם : "יש ירי שאפשר להכיל" ולא ידעתי נפשי מכעס.
רבותי מקבלי ההחלטות - אין ירי שניתן להכיל. לא בשדרות, לא בנחל עוז ולא ביד מרדכי. יתכן (ואני חושב כך) שאין פתרון צבאי למצב אך מכאן ועד השימוש במילים מקוממות המרחק עצום.
כרגיל לכל עימות כוחני יש רק פתרון אחד : פתרון מדיני.
בעבר, שמעתי מ
אהוד ברק בעת שכיהן כראש האופוזיציה ועבדתי עמו משפט מכונן חשוב: אני בעד מהלך מדיני כיוון שאם לא נעשה עמו תתפרץ אלימות. ולאחר שהאויב יקבור את מתיו ואנחנו את שלנו (ב"ה שזה לא קרה) נחזור בדיוק לאותה נקודה לפני שהתחיל פרץ האלימות ונצטרך לדבר.
דברי ברק תקפים גם עכשיו.
