וילנאי השר להגנת הצביעות

וילנאי טען להגנתו האישית כי הוא מותיר אחריו מערך הגנה עורפית מעובה ומסודרת, ועל כך מגיעה לו תודת האומה כפוית-הטובה. אבל המציאות העגומה שונה לגמרי. לפני כמה שבועות יצר השר להגנת העורף פאניקה בציבור כאשר השמיע צפירת אזעקה וצייר תחזית מדאיגה, על פיה עלולים לנחות 1,000 טילים ליום בעת לחימה, שיביאו למותם של אלפי אזרחים. שר הביטחון אהוד ברק, הממונה על וילנאי, ניסה להשמיע צפירת ארגעה לגבי כמות הנפגעים והטילים, אבל המשקעים כבר נוצרו והם לא מפסיקים לחלחל. אשרי מי שלא מאמין לשבחיו העצמאיים של מגן העורף וילנאי, ולא מגלה שאננות בעקבות מהלכיו התמוהים האחרונים. ההסבר הציני המתחסד של שר התמ"ת הדו-פרצופי שלום שמחון, מראשי מפלגת עצמאות, היה שנוכחותו של וילנאי בסין בתקופה זו היא חיונית לפיתוח קשרי הכלכלה והמסחר בין שתי המדינות. ההסבר אינו מתקבל על דעתם של אזרחים שפויים בעלי חשיבה עצמאית. לאמיתו של דבר, שמחון התחמן ניסה לטייח תרגיל פוליטי מסריח חדש שנרקח במשותף עם בן-בריתו הפוליטי הוותיק, שר הביטחון אהוד ברק, במטרה להרחיק מן הארץ את וילנאי המתנגד להשתלבותה של מפלגת עצמאות במסגרת הליכוד. וילנאי הצייתן קיבל על עצמו את דין התנועה הפוליטית האופורטוניסטית.

מי שסבור ברוב תמימותו שוילנאי נוטש את האחריות על הגנת העורף רק למען תפקיד ממלכתי רב-חשיבות, אינו מכיר את המציאות הפוליטית המסואבת שוילנאי הספיק להשתלב בה היטב. לפני כמה חודשים רקח השר שמחון תבשיל מצחין. וילנאי היה אמור לפרוש מתפקידו כשר להגנת העורף לטובת תפקיד ציבורי של יו"ר הקק"ל, תפקיד שאותו ממלא בהצלחה היו"ר הנוכחי אפי שטנצלר. מדוע היה מוכן וילנאי לוותר על תפקיד ביטחוני רם-דרג של ההגנה על חייהם של אזרחי המדינה לטובת קבלת אחריות לקרקעותיה? התשובה היא בדיחה עצובה. וילנאי הפך מזמן למריונטה בידיהם של ברק ושמחון, וכל אימת שהם נזקקים לאיש-קש, וילנאי עמוס הקש והגבבה הוא המועמד המתאים.

בשנים האחרונות, כאשר שמחון כיהן עדיין כשר החקלאות בתקופה שבה מפלגת העבודה קרטעה ועמדה על סף התרסקות, הוא רקם חלום לנטוש את שולחן הממשלה ולהתמנות לתפקיד יו"ר הקק"ל. תפקיד יו"ר הקק"ל הוא תפקיד מפתח שהיה מאפשר לו לחבר בין קרקע שבבעלות המדינה לאדמה פרטית. לשמחון יש ותק בתחום זה; בעבר סיפח ללא היתר שטח של יער ציבורי למתחם של ביתו הפרטי במושב אבן מנחם בצפון. תפקיד של יו"ר הקק"ל היה מאפשר לשמחון לחלק טובות-הונאה למקורבים פוליטיים למיניהם ולאנשי שלומו, תוך צפצוף על חוק המכרזים ותוך התעלמות מניגודי אינטרסים. במהלך מאבק בלתי נלאה שניהל שמחון כדי לכבוש תפקיד זה, הוא ניסה להכשיר את כל האמצעים הפסולים בתמיכתו של ברק. בשלב הראשון של המזימה דאג שמחון לכך שמנכ"ל משרד החקלאות לשעבר, יעל שאלתיאלי, המקורבת אליו, תתמנה למנכ"ל הקק"ל ותפרוס בפניו שטיח אדום בבוא יום הפקודה. אלא ששמחון לא העריך נכונה את עוצמת רוח הקרב של יו"ר הקק"ל הנוכחי שטנצלר, שפתח במאבק משפטי ממושך, שהיה מגובה בתמיכה ציבורית ולבסוף זכה. בשלב הראשון טען פרקליטו של שטנצלר, עו"ד בועז בן צור, שיש לבחון את שאלת מועמדותו של שר החקלאות שמחון לתפקיד יו"ר הקק"ל לאור עמדתו שיש צורך בתקופת צינון בגלל מעורבותו של השר בסוגיות הקשורות בקק"ל לאורך השנים. בעקבות זאת התקבלה תגובתו של עו"ד ליבנה, עוזר ראשי (יעוץ וחקיקה), שבה טען בין השאר, כי נערכים בירורים במשרד המשפטים. למרבה הצער נמשכו בירורים אלה זמן רב מדי ושמחון המשיך ללא לאות בתחבולות שונות כדי לכבוש את ראשות הקק"ל. כל האמצעים הפסולים היו, כאמור, כשרים בעיניו, לרבות חשד למתן עדות שקר בבית המשפט במהלכם של הדיונים המשפטיים הבלתי פוסקים סביב המינוי, שנמשכו אחרי ששמחון החליף תיק ועבר לכהן כשר התמ"ת. אומ"ץ לא הייתה יכולה לעמוד מנגד. בתלונה שהועברה ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ביקשה ליועץ להורות למשטרה לחקור חשד שהשר שמחון, בעת שכיהן כשר החקלאות, העיד לכאורה עדות שקר בתיק בעניין ראשות הקק"ל. עד כה לא התקבלה ההכרעה בפרקליטות לגבי החשד ששמחון שיקר בבית המשפט. יש רק לקוות שההחלטה בעניינו של השר שמחון תתקבל עוד לפני הבחירות הבאות לכנסת. במציאות המשפטית הנוכחית נסחבים במשך שנים תיקיהם של כמה שרים החשודים בביצוע מעשים פליליים. אחרי שבית המשפט פסל סופית את מועמדותו של שמחון, הוא שלף מהארסנל הפוליטי שלו ושל ברק את השר וילנאי כמועמד ראוי מטעמם. מוזר היה להיווכח אז כיצד וילנאי התמסר בקלות לצמד הפוליטי הנכלולי ברק ושמחון, והסכים לנטוש את הגנת העורף לטובת יערות הקק"ל. שמחון קיווה שוילנאי יספק לו את השירותים האישיים הדרושים מהקק"ל, אלא שמועמדותו עלתה על שרטון ושטנצלר נבחר מחדש לראשות הקק"ל. השבוע הודיע שטנצלר באיחור רב ליעל שאלתיאלי, מנכ"ל קק"ל ואשת סודו של שמחון, על סיום תפקידה. שמחון חרק שיניים. מי יודע, אולי שמחון יכפה על וילנאי לצרף את שאלתיאלי לצוות השגרירות בבייג'ין בתיאום עם שר החוץ ליברמן על-מנת שיהיה לו מאחז לעת מצוא.