התמונה המצמררת ביותר, שלמרות שתועדה במצלמתו של הרוצח השפל מטולוז, אך ספק אם תפורסם, היא התמונה המזעזעת בה המחבל, חובש קסדה, רודף אחרי הילדה הקטנה, מרים מונסונגו בת ה-8, הי"ד, תופס בשערה, יורה בה, תקלה באקדח, מרים המסכנה מצליחה להשתחרר מהמנוול, אך הוא רודף אחריה, תופס בשערה, מצמיד את אקדחו לראשה ויורה בה שנית, מטווח אפס.
תמונה זו, יחד עם תמונת משפחת פוגל, השם יקום דמם, צריכה להדיר שינה מעיניו של כל יהודי, שכן לעולם ינסו שונאינו לפגוע בנו, בטפינו, בזקנינו, בכל דבר שהוא יהודי. לעולם!
הפטרת השבוע נוגעת בנושא כאוב זה. מלאכי הוא אחרון הנביאים. בזמן מלאכי הסתיימה תקופת הנבואה. מלאכי פעל בראשית ימי הבית השני, סמוך לימי נחמיה. מצב היישוב היהודי בארץ היה בכי רע.
ההפטרה פותחת בפסוק "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות". המשמעות התמציתית של פסוק זה: בעתיד המציאות תהיה מתוקנת, כפי שהיה בימים הטובים בעבר, לפנים, בשנים קדמוניות.
יום ה' - יום המשפט
את נבואתו האחרונה מסיים מלאכי בדברים על אליהו הנביא, העתיד לשים קץ לשפיכות הדמים בה אנו נתקלים מצד הגויים. יום ה' הוא תקופת שלטונו העתידה של ה', שבו ה' יתגבר על כל אויבינו, יעשה שפטים בגויים וינקום את נקמת דמו השפוך של עמו, של זב ומצורע, מכה בו ללא רחם. אצל מלאכי יום ה' הוא יום המשפט, בו יבואו הרשעים על עונשם, כל צוררי ישראל, כל אותם רשעים שידם טבחה בעמנו, שהבל פיהם הפיל חללים בקדושינו, כולם ישלמו את המחיר.
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. מדוע נבחר דווקא אליהו הנביא? ישנו סיפור ידוע על אליהו הנביא וארבע מאות וחמישים נביאי הבעל. כיצד אליהו הנביא מכנס את כל העם בהר הכרמל, מוכיח את עליונות השם באותות ובמופתים. אליהו הנביא נוחל הצלחה אדירה בקרב העם, עד שכל העם חוזר בתשובה וצועק "ה' הוא האלוקים". בעקבות ההתלהבות אליהו מנצל את ההזדמנות והורג את כל נביאי הבעל בנחל קישון ביום אחד. וסופו שהוא עלה בסערה השמיימה. אליהו הנביא, איש הקנאי לה', רק הוא, בחרון אפו, יכול להעיר את העם מתרדמתו, לזקוף את קומתו ולהילחם בכל אויבינו הקמים עלינו לכלותנו.
יהי רצון שנזכה במהרה בימינו לראות את ה' משלם מנה אחת אפיים לכל דורשי רעתנו. שבת שלום.
