זהו, החלטנו, השנה עוברים דירה! נמאס מהצפיפות (=שיחות עבודה בשירותים, המקום היחיד שיש בו פרטיות), נמאס מהקירות המתקלפים (=אבקה לבנה על כלי האוכל ולא, זו לא אבקת סוכר), נמאס מהשתלטות העובש על חיינו (=שחור ומצחין שסוגר עלינו מכל פינה), נמאס משיירות הנמלים בקיץ (=נמלים גדולות, נמלים קטנות, נמלים חומות, צהובות, שחורות ואפילו כאלו עם כנפיים. חוקרי נמלים, יש לכם פה מדגם מרהיב למחקרכם), נמאס מערימות הבגדים שלא מצאו מקום בארון (=וזה אחרי סינון של בגדים שנמסרו לתרומה ובגדים שלא בשימוש שאוחסנו במקום לא נגיש), נמאס מ"קפיצות" החשמל הבלתי פוסקות (="לאאאאא, אל תדליק את הדוד, מכונת הכביסה לא סיימה!!!"), נמאס! עוברים!
נכנסנו לדירה כזוג צעיר ללא ילדים ועכשיו אנחנו זוג + 2 + צלליות שחורות מתחת לעיניים. מה, לא מגיע לנו קצת יותר טוב? אז מסע החיפושים החל ומהר מאוד נחרדנו לגלות שהדרישה שלנו לשפר את איכות החיים, תהיה קצת מוגזמת לאור מחירי הדיור. האם זה נשמע לכם שפוי לדרוש על דירת 3.5 חדרים 4,500 שקל שכר-דירה (כשבעל הבית מתכוון לחצי חדר, הוא מתכוון למסדרון של מטר על מטר!), על זה יש להוסיף 500 שקל בחודש ארנונה וכמובן הוצאות שוטפות של מים, חשמל ולפעמים גם ועד-בית של 200 שקל לפחות (ואני לא מדברת על תשלומים לגנים של 2,300 שקל לכל ילד... אוכל, רכב...).
רק נשמתי חמצן לריאות ובנשימה אחת כבר החשבון בבנק מתרוקן! אז החלטנו, מתפשרים! נעבור לעיר אחרת (=עוד זמן על הכביש בדרך מ/אל העבודה, ופחות לבלות עם הילדים. נשנה לילדים את המסגרות – זה רק יחשל אותם), ניקח דירה קטנה יותר (=לזרוק עוד בגדים לפח, אולי גם כמה צעצועים של הילדים ואולי לנהל שיחות עבודה מהארון - בין החולצה הלבנה למכנס הלבן, יש עוד קצת מקום?!), ניקח דירה ישנה ולא משופצת. בטוח יותר זול, לא? (=נו, אז הארונות במטבח מתפרקים – כמה ברגים וזה יהיה בסדר... קצת רטיבות באמבטיה - לא מתים מזה...).
אז לא נעבור לדירה של ממש, נלך על יחידת דיור (=אז יהיו עוד כמה מכשירי חשמל שיילכו לעולמם מהקפיצות של החשמל ובעל-הבית ימשיך לתחקר את האורחים שעוברים בטריטוריה שלו).
ואז חשבנו, אולי בעצם נישאר כבר בדירה הנוכחית?!
